אני עומדת ללכת לפסיכולוגית בקרוב ואני רוצה לדבר איתה על הכל אבל אני ביישנית ואני בטח לא יהיה פתוחה איתה על הכל

להבין שהיא שם במטרה שתפרקי ושהיא תעזור לך, את לא צריכה להתבייש, זה משחרר דווקא.

תדברי איתה בלי בושה ובלי גבולות, אם היא תראה שאת סגורה ומופנמת, יהיה לה קשה לעזור.

ככל שתיפגשי איתה יותר ככה תרגישי בנוח לדבר איתה.. תגידי לעצמך שאם לא תדברי איתה על הדברים שמפריעים לך אז זה ביזבוז כסף בעצם וחבל..

שואל השאלה:
ההורים שלי לוקחים אותי לפסיכולוגית כי אני בקושי משתפת אותם אז אני מפחדת שכל מה שאני יגיד לה היא תגיד להורים שלי

בפגישות הראשונות עם הפסיכולוגית שלי בכלל לא דיברתי. מניסיון, חבל, זה היה ממש בזבוז. פשוט תנסי להבין שזה בשבילך...

נסי לתת אמון ולספר לה

קודם כל , אין לך מה למהר ולחשוב שאת צריכה וחייבת לשתף הכל בבת אחת, עם פסיכולוג זו מערכת יחסים שנבנית עם הזמן , יש המון אנשים שבהתחלה סגורים מאוד ונפתחים לאט לאט
דוגמא אישית- בפגישות הראשונות , כמעט ולא דיברתי , התביישתי וסוג של הרגשתי כמוך
תאמיני לי שמפגישה לפגישה זה משתנה ומתפתח והיום אני חופרת לה והזמן פשוט עובר כל כך מהר.. אבל צריך לתת לזה צ'אנס ולא לפסול על ההתחלה ...
הטיפול זה דבר מדהים ומרגיע אין לך מה להיות בחששות , שם את יכולה להיות הכי את עצמך בלי שישפטו אותך
בהצלחה

עריכה: בקשר לפחד שהיא תספר להורים, כל עוד אין מקרה של פגיעה עצמית, פגיעה באחר , סכנת חיים כלשהי שקשורה אלייך
אסור לה לספר להורים(אלא אם כן את מאשרת) , את גם יכולה בתחילת הפגישה לוודא איתה שהכל נשאר בחדר ושלא תספר להורים.