היי אממ אני בת 14 עברתי לא מעט דברים ויש לי מחשבות אובדניות , זה בסדר?

זה לא אמור להיות ככה... בבקשה פני לעזרה

לאא אל תעשי את זה זה יעבור לך ממליצה לך לדבר עם ההורים או עם פסיכולוג

אם את לא מטפלת בזה זה לא בסדר גם בגיל 30, אין קשר לגיל

זה בערך בסדר מחשבות אובדניות מדי פעם במיוחד בגיל כזה שהכל מתהפך, זה נהפך ללא תקין מתי שאת באמת מנסה לבצע את זה
וזה ממש לא שטויות זה איך שאת מרגישה, אם באלך את יכולה לפנות אליי לפרטי או לדבר עם סה"ר בעיניי הם סופר יעזרו במצב כזה :)
ובבקשה אל תפגעי בעצמך זה לא הפתרון

ואו כלכך מבינה אותך
אם את צריכה לדבר אני פה :-)

הכל בסדר.אני בטוחה שלכל אחד היו תקופות כאלה וגם אני עברתי תקופות כאלה שלא רציתי להיות פה אבל הכל עובר ואם יש לך מחשבות כאלה לפי דעתי את צריכה ללכת לטפל ללכת ליועצת של הבית ספר או לבקש מההורים אם את יכולה להיפגש עם פסיכולוגית אולי זה ישחרר אותך ויעשה לך טוב.רק שתדעי הכל חולף וזה לא שווה את זה החיים שלך זה הדבר הכי יקר שאת תצטערי שבכלל חשבת על זה.את תראי שיהיה בסדר.אם באלך לדבר בפרטי תפני אליי אין ממה להתבייש אוהבת!!

במין אותך לגמרי החיים לא תותים

זה לא אמור להיות ככה... אבל את לא לבד בזה, גם לי יש את זה ואפילו פיתחתי פוביה מסכינים ברמה שאני לא יכולה להחזיק אותו מרוב פחד. אם תרצי תדברי איתי בפרטי (אפילו סיפרתי פה משהו אישי לא מאנונימי כדי שתוכלי לדבר איתי)

יקרה,
נדמה שאת מרגישה שונה מכולם, חווה בתוך תוכך את המחשבות האובדניות, ולא בטוחה אם יש בך בעיה כלשהי..

מתארת לעצמי כמה מחשבות כאלה יכולות להפחיד או להלחיץ, כמה זה מתסכל אולי כשהן משתלטות על המח בלי התראה, בלי שציפית לזה.. אבל יחד עם זה ההתמודדות עם התחושה שיש בהן משהו "לא בסדר" בטח רק מעצימה את הקושי להתמודד אתן..

יקירה, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר, מקום מקבל ונטול שיפוטיות לשתף בו, לספר על מה שאת עוברת ואולי גם לחשוב יחד איך להתמודד.

שמרי על עצמך, בבקשה
מתנדבת סה"ר