רע לי.. אף אחד סביבי לא יכול לעזור אני במצוקה הלב דופק בעוצמות כל יום כל היים כל הזמן עייפה הצבא הרס לי תחיים

מה רע לך? העייפות?
זה יעבור אחותי את צריכה לצאת מהבועה הזו של הכל רע וגרוע , כי הכל בסדר ואף פעם אל תהיי בגישה כזו ..
הגישה שלך תוביל אותך לדרך לא ככ טובה
תנסי לראות דברים בפרופורציות , תקחי כחוויה תצבא .. אולי לא ככ טובה בישבילך אבל בכל זאת
את תתגברי עלזה(:

תנסי לעבור למקום אחר בצבא,
אפשר לשאול באיזה תפקיד את נמצאת עכשיו בצבא?

מה העניין? רוצה לדבר בפרטי?

מה איתך? הסתדרת?

שואל השאלה:
לא.. קבעתי עוד שיחה עם הקבנית אולי זה ישנה משהו למרות שהיא אמרה לי שהיא לא מוסמכת להמליץ להעביר תפקיד ולא להוציא מהצבא וגם לא מאמינה שזה מה שיעזור לי

חכי רגע עם לצאת או לעבור, אני לא מכירה אותך אבל מהשאלה זה נשמע שמה שבעיקר בוער פה זה שיש לך בלאגן רציני בראש שמזין את עצמו ויוצר תוהו ובוהו. בואי תנסי לדבר איתה על מה שמפריע לך, אולי זה יעזור לך לעשות קצת סדר ולהבין מה האופציות שעומדות ברשותך ומה לעשות בשבילן, ברוגע, יהיה בסדר, אל תוסיפי לעצמך יותר לחץ ממה שכבר יש. איך שלא יהיה את תעברי את זה, איכשהו.

שואל השאלה:
שמעי אם הייתי עוד בהתחלה שלי בבסיס אולי הייתי חושבת שיש משהו במה שאת אומרת אבל אני חצי שנה באותו המקום ביומיות, ודבר לא משתנה..

ולא אמרו לך סיבה כלשהי? כי אם קבעו לך תור לקבן זה לא נשמע כאילו זה משהו שהוא לא בטיפול.. זה נשמע כאילו זה משהו שמישהו חשב שלהעביר אותך זה לא הצעד הנכון. שוב, אני לא באמת מכירה אותך ואת הסיטואציה, אני רק מעלה השערות..

יקרה,
נדמה שאת מרגישה שאין מי שמקשיב לך, שאין מי שרואה את הסבל שלך, או מבין מה עובר עלייך.. מתארת לעצמי כמה זה מתסכל להרגיש שאין לך מישהו לפרוק אצלו את הקושי, לספר לו, להתייעץ אתו..

נשמע שאת הולכת ומתייאשת תוך כדי השירות הצבאי שלך, נשמע שמעט הכוחות שיש לך הולכים ואוזלים, תחושת הדיכאון שמשתלטת בטח גורמת לך להרגיש שאין לך שום סיבה להמשיך לחיות, ואולי בעצם עדיף להפסיק..

יקירה, אני רוצה לספר לך על מקום שבו תוכלי לשתף, בצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר אנחנו נמצאים כדי להקשיב, כדי להושיט יד, כדי להיות שם אתך, ברגעים הקשים, ברגעים הכואבים, במה שאת תבחרי להביא.
תמצאי אותנו בלינק המצורף מטה,

שמרי על עצמך,
מתנדבת סה"ר