האם פעם חשבתם שאין לכם שום דבר בחיים ואתם פשוט מרגישים ריקנות?

אשכרה אין לי עם מי לדבר כרגיל אין לי אשכרה אנשים שאני יכולה לדבר על רעיונות ודעות וכל יום זה יום מבוזבז ושום דבר לא משתנה ואתה לא בטוח מה אתה צריך כבר לתקן או לחדש את הידע שלך..?
אני די חושבת לגבי הבגרות בלשון אני לא זוכרת עד הסוף את שמות של הבניינים אבל אני די בטוחה שאני יודעת לעבוד איתם בכללי אבל לא לזכור אבל כל מה שלמדתי בלשון לפעמים מרגיש פרימיטיבי אין בו כלכך שימוש והגיון... הדבר שהכי מעניין בלשון הוא כתיבה ממזגת, רגשית אני פשוט מתה אני לא יודעת למה כל המחשבות באות של "מה היה".. וזה מרגיש ככה זה אמור להיות וזה בסדר ואני די בסדר שאני מרגישה רייקנות כי אני מרגישה טוב עם עצמי...? כי לא כלכך היה לי אכפת מאף אחד החרדה החברתית לא תפריע לי ככה.
כן סליחה על המחשבות שלי, הייתי צריכה לכיתוב.