היי, אני צריכה עצות.. האמת שזה די רציני ודחוף.. אני מתחננת שתקדישו כמה דקות

לדעתי את צריכה מסגרת חדשה.. אם את בבית ספר, אז בית ספר חדש או אפילו פנימייה עדיף, אם את לפני צבא אז הצבא זה אחלה ואולי עדיף בסיס סגור מפתוח, אם את אחרי צבא אז עבודה מועדפת עם מגורים..

m

maisie

פעם הייתי כמוך במחשבות של סוף העולם וכל דבר קטן היה מלחיץ אותי... לא הייתי יוצאת והייתי ממש ביישנית אז לא היו לי הרבה חברות.
ברגע שהגעתי לחטיבה הכל ישתנה.
אני יוצאת מלא למקומות יש לי הרבה חברות אין לי את המחשבות האלו יותר ואני יותר ממאושרת.
את צריכה למצוא את המקום שתרגישי בו נוח ותצאי למקומות *שאת* רוצה ואיפה *שלך* יהיה כיף.
תתחברי עם אנשים. תבני את האישיות שאת רוצה. תהיי מי שאת רוצה.
חיים פעם אחת... תנצלי את זה
תעשי את כל מה שאת רוצה לעשות ולא עשית עד עכשיו ואני מבטיחה לך שאחרי כל זה לא יהיה רגע שתרגישי כלואה או לבד ולא יהיו יותר את המחשבות האלה.
אני אפילו אגיד שבגלל המחשבות האלו של הסוף עולם שהיו לי כשהייתי קטנה הלכתי לשלוש פסיכולוגים, אף אחד מהם לא עזר לי. אבל מאז שעליתי לחטיבה זה ישתנה
בסופו של דבר החיים באים בפרקים, יש פרקים פחות טובים ויותר טובים... מקווה שהפרק הזה אצלך יעבור בקרוב:)

l

lollipop:-)

שואל השאלה:
אני מעריכה את התשובות שלכם והקדשת הזמן, באמת. אבל הייאוש הוא כל כך גדול, העניין הוא שכל הזמן אני מנסה לחשוב "רק עוד קצת" אבל זה שנה אחרי שנה אחרי שנה, שנים.
איך אני אמורה להמשיך להחזיק במחשבה שבאמת חיים פעם אחת והיום אני בת 18 ועד עכשיו זה היה בזבוז רציני, לא חוויתי *כלום* אני לא יודעת מה זאת אינטראקציה.. אני עובדת כל כך קשה וכן עושה דברים בנידון אבל כלום לא עוזר והכוחות כבר נגמרים..
אני יודעת שזאת שאלה מורכבת ואין לכם באמת תשובה חד משמעית חוץ מאשר תמיכה ומה שכתבתם אז באמת תודה על זה, אני מעריכה מאוד אבל זה פשוט מורכב וזה יותר מזה.. כמובן שקשה גם לענות כשאתם לא בדיוק יודעים את התמונה הכוללת אבל זה בסדר, שוב אני מעריכה אבל בתכלס המצב הוא מצב נתון שאין באמת מה לעשות איתו..

אנונימית

אני ממליצה לך איך שהקורונה תיגמר ויפתחו הטיסות לטוס למקום שהיית רוצה ולצאת מהמסגרת שהתרגלת אליה...
אולי זה יעזור לך להרגיש יותר פתוחה במקום שהאנשים שם לא מכירים אותך או את העבר שלך. תסתובבי שם בלילות תלכי למסיבות ולמקומות עם מחשבה שלא אכפת לך מה הם אומרים. כי זה לא שהם מכירים אותך.
ממליצה לך לטוס לבד או עם חברה מאוד טובה או אפילו עם אמא.
הכי חשוב שתהני בסופו של דבר:)
אולי בסוף כשתחזרי הכל ישתנה ותרגישי איך שאת מאחלת לעצמך להרגיש.

l

lollipop:-)

שואל השאלה:
אין לי חברים.. זאת בדיוק ה-בעיה.
בכל מקרה אפילו את זה כבר עשיתי.. טסתי, לקחתי חופש, אמרתי כבר שבאמת אין משהו שלא ניסיתי..
ואני כבר סיימתי בית ספר..

אבל באמת תודה, אני מצטערת שאני פוסלת כל מה שאתם אומרים אבל נראה שכבר ניסיתי הכל..

אנונימית

שואל השאלה:
הילדים מושלמים, אני בבית ספר הכי טוב בארץ, אני הכי מתחברת אליהם בעולם! הבעיה שאין לי ביטחון עצמי, אומרים לי שאני נראית טוב ואני אוהבת את האישיות שלי ויודעת שיש לי יכולות ודברים חיוביים שאין לכל אחד.. (אפילו קשה לי לכתוב משהו טוב על עצמי כי זה כאילו מרגיש להשוויץ.. לא יודעת, שריטה כזאת)
וזה חוסר ביטחון שממש גרם לי להיות לבד עד היום, אני לא יודעת איך לתקשר.. זה בסיסי מאוד אבל אני באמת לא יודעת, לא יודעת מה מקובל ומה אומרים וגם אם כן אז אני מרגישה שהגוף משתתק כשמישהו פונה אלי.. בקיצור בעיה רצינית שמצריכה עזרה..

אנונימית

שואל השאלה:
אין לי שום חברות ישנות, לא היו מעולם, אני לא יודעת מה זה קשר! עד עדי כך..
אני מנסה כן להפתח אבל כאילו באותם רגעים וסיטואציות כאלה אני מרגישה שיתוק, ממש חרדה..
בוודאי שאני יודעת מה הבעיה, מכירה אותה מכל הכיוונים, ניתחתי המון, כמו שאמרתי גם הייתי אצל פסיכולוגית.. חרדה, חרדה חברתית, חוסר ביטחון, מודעת לכל זה, אבל זה באמת לא פותר חצי מהדרך כמו שאת אומרת.. זה באמת לא..
הרגשתי עם הפסיכולוגית התקדמות אחרי שלוש שנים ואז היא נאלצה לעזוב ולא היו לי את הכוחות להתחיל שוב טיפול מההתחלה ולהתחיל שוב להיפתח למישהו חדש אז עזבתי את זה.

ואני לא יודעת אם אוהבים אותי.. לא מכירים אותי, יש כאלה שבכלל לא יודעים שאני בשכבה, התכוונתי שאני יותר אוהבת אותם והייתי רוצה להיות חלק מהם..
בכל מקרה, אחרי 12 שנים של בית ספר אזרתי אומץ ופניתי לילד בשכבה, סיפרתי לו הכל, (שוב, באמת שאין משהו שלא ניסיתי) הוא קיבל את זה ודווקא ענה לי מאוד טוב ושהוא ישמח להכיר. פניתי אליו בכוונה כי הוא הכי במרכז השכבה כזה וחשבתי שדרכו אני אוכל להכיר את כולם אבל בינתיים הוא לא באזור והוא טס..

לא יודעת הכל נקטע כל הזמן, הפסיכולוגית, הוא, מיליון פעם שניסיתי דברים הם נעצרו ולא בגללי, הכל איכשהו לא מצליח משום מה ומאיזשהי סיבה..

אנונימית

שואל השאלה:
לא התכתבות יום יומית אבל דיברנו כמה פעמים מאז והוא הזמין אותי פעם אחת אבל לא יכולתי וביקשתי שכן ישתף אותי אם יש משהו אבל בינתיים הוא טס ולא בארץ

אנונימית

שואל השאלה:
אני לא יודעת לגבי אחרים.. לא בטוחה כמה יקבלו אותי, כמו איזה בייביסיטר רק כי הוא אמר.. אני גם לא ידע כל כך מה לעשות, שוב אין לי את הניסיון ויש לי עדיין חוסר ביטחון.. ומולו אני כבר צברתי איזשהו ביטחון, הוא כבר יודע עלי הכל, פתחתי בפניו ממש הכל ככה שיש איתו משהו שבניתי וחשבתי שדרכו יהיה לי קל יותר מול האחרים גם.. אז אני לא מרגישה שאני יכולה לבד..

וממש תודה שאת מנסה וקוראת את החפירות שלי

אנונימית

שואל השאלה:
justcureme
תודה רבה ❤

אנונימית

שואל השאלה:
האפטר שלנו התבטל וגם לא נראה לי שהייתי הולכת.. הייתי בטיול שנתי לפני איזה שלושה שבועות וזה לא כזה עזר, קשה מדי ליזום.
פניתי אליו פשוט בטלפון וחוץ מזה שפניתי אליו גם בידיעה שיש לו צד שיבין, אני לא חושבת שכל אחד היה מקבל את מה שהייתי כותבת.. כתבתי שם מגילה די מורכבת ולא נראה לי שכל אחד היה מגיב כמו שהוא הגיב. כאילו קשה להכיל, ולא כל אחד בנוי לשמוע או לעזור לבעיות של אחרים.. זה גיל שכל אחד תקוע בתחת של עצמו. גם לאותו אחד שפניתי יש את הצרות שלו, לכן זה כזה לא מובן שהוא קיבל את זה והוא מוכן לעזור לי

אנונימית

שואל השאלה:
כן, אני הייתי רוצה להכיר את רוב השכבה אבל זה לא כזה פשוט כמו שעשיתי איתו.. אני פשוט כבר עברתי דחייה בבית ספר אחר וזה נורא קשה להיפתח ולכתוב את מה שכתבתי לו ולהיות חשופה ככה. הוא ספציפית באמת שונה ולכן הצלחתי באמת איכשהו לפנות אליו..

אנונימית

שואל השאלה:
אני מקווה שזה שהכרנו קצת באמת יעזור.. כי בסיטואציה שיהיו עוד חברים מהשכבה אני ישר אכנס לחרדה אבל אני מקווה שאוכל להתגבר על זה אחרי שהכרתי אותו. וזה לא יפתור את החרדה, היא עדיין תהיה אבל אני מקווה שזה לפחות יקל ושאני כי אצליח לדבר ולהכיר גם את השאר

אנונימית

שואל השאלה:
כן.. אני מקווה שאני לא מעיקה עליו ושיקרה כבר משהו..
שוב תודה :)

אנונימית

שואל השאלה:
היי
רגיל.. לבד, דיכאון
מה איתך?

אנונימית