6 תשובות
שואל השאלה:
תודה רבה על כל העזרה והעצות.
תודה רבה על כל העזרה והעצות.
אנונימית
אעלק בטיפול... הוא מורח אותך, את יכולה לכבול אותו.
ואת צודקת, עד שלא תראי סימנים אובדניים (לצערנו הרב) צהל לא יעשה כלום, וזה *ממש* עצוב ומפגר.
לכן, האופציה הטובה ביותר היא לערב את ההורים, ואם המצב לא מטופל ושמים עליך קצוץ > תבקשי חווד של פסיכולוג/פסיכיאטר וסלאמתק מצהל.
ואת צודקת, עד שלא תראי סימנים אובדניים (לצערנו הרב) צהל לא יעשה כלום, וזה *ממש* עצוב ומפגר.
לכן, האופציה הטובה ביותר היא לערב את ההורים, ואם המצב לא מטופל ושמים עליך קצוץ > תבקשי חווד של פסיכולוג/פסיכיאטר וסלאמתק מצהל.
שואל השאלה:
תאמין לי שאני בשלב שלא מעניין אותי כבר "וחוויתי" מספיק מהבסיס הסגור. רע לי לישון מחוץ לבית, במיוחד שצריכים אותי שם והמערכת המעוותת הזאת לא מבינה את הצורך הזה. אני סובלת מהיום שהתגייסתי.
תאמין לי שאני בשלב שלא מעניין אותי כבר "וחוויתי" מספיק מהבסיס הסגור. רע לי לישון מחוץ לבית, במיוחד שצריכים אותי שם והמערכת המעוותת הזאת לא מבינה את הצורך הזה. אני סובלת מהיום שהתגייסתי.
אנונימית
שואל השאלה:
ביקשתי שיחה עם הקבן מהמפקד שלי לפני חודש וחצי (התפקיד האחרון שאליו עברתי אז המפקד התחלף לי), הוא כל הזמן אומר שזה בטיפול ושהוא מחכה שהקבן ייתן לו תאריך אבל אני מיואשת מזה כבר.
הייתי אצל קבן לפני 4 חודשים וקבענו לשיחת המשך לחודש אחרי זה אבל בגלל כל מיני בעיות השיחה לא התרחשה ומאז אני כל הזמן מנסה לקבל שיחה נוספת עם הקבן וכל הזמן אני רק נמרחת.
אני לא מבינה את זה, כאילו, עד שאני לא אראה להם סימנים אובדניים (שאין לי באמת, אל דאגה) לא יתייחסו ברצינות למצוקה שאני מתארת להם?
ביקשתי שיחה עם הקבן מהמפקד שלי לפני חודש וחצי (התפקיד האחרון שאליו עברתי אז המפקד התחלף לי), הוא כל הזמן אומר שזה בטיפול ושהוא מחכה שהקבן ייתן לו תאריך אבל אני מיואשת מזה כבר.
הייתי אצל קבן לפני 4 חודשים וקבענו לשיחת המשך לחודש אחרי זה אבל בגלל כל מיני בעיות השיחה לא התרחשה ומאז אני כל הזמן מנסה לקבל שיחה נוספת עם הקבן וכל הזמן אני רק נמרחת.
אני לא מבינה את זה, כאילו, עד שאני לא אראה להם סימנים אובדניים (שאין לי באמת, אל דאגה) לא יתייחסו ברצינות למצוקה שאני מתארת להם?
אנונימית
תדרשי שיחת קבן מהמפקד ואם הוא מסרב > תקבלי.
לכי לשיחות של דלת פתוחה עם המגד/סמגד, תקבעי פגישה עם הרלשית שלהם.
דברי עם המפקדים ואף תערבי הורים.
אחותי הייתה במצב הזה, אל תרימי ידיים בשום מקרה.
ההורים מאוד יכולים לעזור.
לכי לשיחות של דלת פתוחה עם המגד/סמגד, תקבעי פגישה עם הרלשית שלהם.
דברי עם המפקדים ואף תערבי הורים.
אחותי הייתה במצב הזה, אל תרימי ידיים בשום מקרה.
ההורים מאוד יכולים לעזור.
תאמיני לי בסיס פתוח זה לא כיף בכלל. הנסיעות מתישות אותי, האנשים בבסיס שלי אגואיסטים בטירוף ואכפת להם רק מעצמם והם לא רוצים להתחבר עם אף אחד חוץ מהחברים הישנים שלהם, באמת שקשה לי כבר לקום כל יום ב5:00 בבוקר רק כדי להגיע לבסיס ב8:00.
באותו הנושא: