תשובה אחת
אני יכולה לעזור לך בשמחה.
תפקיד תחבירי-
נשוא- הפועל במשפט. "דני אכל תפוח", במשפט הזה הנשוא יהיה "אכל".
נושא- בשביל למצוא את הנושא נשאל מי/מה על הפועל. "דני אכל תפוח"- מי אכל? - דני. דני זה הנושא במשפט. (דגש חשוב: קודם כל שואלים את השאלה *מי*, אם אין על זה תשובה נשאל *מה*).
משלים פועל:
1) מושא- מושא יהיה כל דבר שנשאל על הפועל במשפט את השאלות - את מי/מה?, למי/למה?, על מי/מה?. בנוסף, אחרי שכבר מצאנו את הנושא ואת הנשוא במשפט (!) אם נשאל את השאלה "מה?" על הפועל זה גם יהיה מושא. נחזור לדוגמא שלנו, "דני אכל תפוח"- מה דני אכל? תושבה- תפוח. תפוח-> מושא
2) תיאור (יש כל מיני סוגים)- תיאור זה גם משלים פועל. אבל השאלות שנשאל הפעם על הפועל הן אחרות. למשל- כיצד? מתי? באיזה אופן? מדוע? באיזה תנאי? וכו'.
"דני אכל תפוח בבוקר" *מתי* דני אכל תפוח?- בבוקר. בבוקר-> תיאור זמן.
"דני אכל תפוח במהירות"- *באיזה אופן דני אכל תפוח?- במהירות. במהירות-> תיאור אופן.
(דגש חשוב, בבגרות אין חובה לכתוב את סוג התיאור (זמן/אופן/תנאי/סיבה וכו'. מספיק רק לזהות שמדובר בתיאור ולא במשהו אחר).
משלים שם:
1) לוואי- כל מה שמשלים שם עצם במשפט, ובעצם מוסיף לנו מידע עליו יהיה לוואי. למשל, "דני אכל תפוח ירוק" *איזה* תפוח דני אכל? תשובה: ירוק. ירוק-> לוואי. (חשוב מאוד! שימי לב שהשאלה היא על *שם עצם* במשפט, ולא על פועל!)
דוגמא נוספת: האחיינים המתוקים שלי הגיעו לביקור. [ניתוח זריז- הגיעו=נשוא, האחיינים=נושא]. איזה אחיינים? - המתוקים-> לוואי. של מי האחיינים? שלי-> לוואי.
כלומר, לא משנה מה את שואלת, כל עוד השאלה היא כל שם עצם, זה יהיה לוואי.
2) תמורה- סוג נוסף וספציפי יותר של משלים שם.
אני אסביר באמצעות דוגמא: ביבי, ראש הממשלה, הגיע לביקור. [הגיע=נשוא, ביבי=נושא]. נשאל את השאלה על ביבי- איזה ביבי? - ראש הממשלה. ראש הממשלה-> תמורה.
מה זה בעצם אומר? תמורה זה מלשון להמיר, כלומר התמורה יכולה להמיר את מה שלפניה, והיא בעלת משמעות זהה. ל"ביבי" ול"ראש הממשלה" יש בדיוק את אותו משקל, ובאותה מידה יכולי לומר- ראש הממשלה הגיע לביקור.
(לרוב, התמורה תיהיה מופרדת בפסיקים מהמשפט).
אוגד- כשמדובר באוגד מדובר במשפט ש*אין בו פועל*
למשל- דני הוא ילד יפה. כמו ששמים לב במשפט הנ''ל אין פועל. אז איך נמצא את הנשוא ואת הנושא? (משפט ללא נשוא ונושא הוא לא משפט תקין, ולכן לא ייתכן דבר כזה).
בשביל זה יש את האוגד! ישנם ארבעה סוגי אוגדים, והכלל הוא כזה- משמאל לאוגד יהיה הנשוא, ומימין לאוגד יהיה הנושא. <נושא |אוגד| נשוא>
1) גוף שלישי: הוא/היא/הם/הן. כמו במשפט שכתבתי. "דני הוא ילד יפה". כאן האוגד יהיה "הוא". מימין לאוגד- דני=נושא. משמאל לאוגד- יפה= נשוא.
(כלל: הנושא האוגד והנשוא חייבים להרכיב משפט הגיוני).
2) אין: אינו/אינה/אינם וכו'.
אבל זה תלוי, אם ה"אין" יכול להפוך ל"יש", זה יהיה נשוא. (עוד כלל, יש תמיד יהיה נשוא).
אם האין לא יכול להיות יש, זה יהיה אוגד.
דוגמא: "דני אינו ילד יפה". אינו לא יכול להיות ישנו במקרה הזה, ולכן אינו=אוגד.
דוגמא הפוכה: "אין לי אוכל", כאן כן נוכל לומר "יש לי אוכל", ולכן זה היה נשוא ולא אוגד.
3) השורש הי"ה: היה, היתה, היו וכו'.
חוזר כל עצמו, אם ניתן להפוך את ה"היה" ל"יש", זה יהיה נשוא. (היה לי אוכל --> יש לי אוכל. היה=נשוא).
אם לא ניתן, זה יהיה אוגד. "דני היה ילד יפה". היה= אוגד.
4) הפך ל../נעשה: אם יש ממשפט הפך ל/נעשה, במשמעות של תהליך, זה יהיה אוגד.
למשל- "דני הפך לנער", הפך=אוגד.
אבל אם יש משפט כזה- "דני הפך את הכיסא", אין פה משמעות של תהליך, אלא פעולה רגעית, ולכן כאן הפך יהיה נשוא.
*כמובן, חשוב לזכור- האוגד הוא רק דרך למצוא את הנשוא ואת הנושא, במשפט שאין בו פועל (<נושא |אוגד| נשוא>).
אלו כל התפקידים התחביריים.
לגבי שאר הנושאים, חפשי בגוגל סיכומים, שאלות תרגול, סרטונים. ואני כאן ממש בשמחה אם יש לך שאלות. המון בהצלחה!
תפקיד תחבירי-
נשוא- הפועל במשפט. "דני אכל תפוח", במשפט הזה הנשוא יהיה "אכל".
נושא- בשביל למצוא את הנושא נשאל מי/מה על הפועל. "דני אכל תפוח"- מי אכל? - דני. דני זה הנושא במשפט. (דגש חשוב: קודם כל שואלים את השאלה *מי*, אם אין על זה תשובה נשאל *מה*).
משלים פועל:
1) מושא- מושא יהיה כל דבר שנשאל על הפועל במשפט את השאלות - את מי/מה?, למי/למה?, על מי/מה?. בנוסף, אחרי שכבר מצאנו את הנושא ואת הנשוא במשפט (!) אם נשאל את השאלה "מה?" על הפועל זה גם יהיה מושא. נחזור לדוגמא שלנו, "דני אכל תפוח"- מה דני אכל? תושבה- תפוח. תפוח-> מושא
2) תיאור (יש כל מיני סוגים)- תיאור זה גם משלים פועל. אבל השאלות שנשאל הפעם על הפועל הן אחרות. למשל- כיצד? מתי? באיזה אופן? מדוע? באיזה תנאי? וכו'.
"דני אכל תפוח בבוקר" *מתי* דני אכל תפוח?- בבוקר. בבוקר-> תיאור זמן.
"דני אכל תפוח במהירות"- *באיזה אופן דני אכל תפוח?- במהירות. במהירות-> תיאור אופן.
(דגש חשוב, בבגרות אין חובה לכתוב את סוג התיאור (זמן/אופן/תנאי/סיבה וכו'. מספיק רק לזהות שמדובר בתיאור ולא במשהו אחר).
משלים שם:
1) לוואי- כל מה שמשלים שם עצם במשפט, ובעצם מוסיף לנו מידע עליו יהיה לוואי. למשל, "דני אכל תפוח ירוק" *איזה* תפוח דני אכל? תשובה: ירוק. ירוק-> לוואי. (חשוב מאוד! שימי לב שהשאלה היא על *שם עצם* במשפט, ולא על פועל!)
דוגמא נוספת: האחיינים המתוקים שלי הגיעו לביקור. [ניתוח זריז- הגיעו=נשוא, האחיינים=נושא]. איזה אחיינים? - המתוקים-> לוואי. של מי האחיינים? שלי-> לוואי.
כלומר, לא משנה מה את שואלת, כל עוד השאלה היא כל שם עצם, זה יהיה לוואי.
2) תמורה- סוג נוסף וספציפי יותר של משלים שם.
אני אסביר באמצעות דוגמא: ביבי, ראש הממשלה, הגיע לביקור. [הגיע=נשוא, ביבי=נושא]. נשאל את השאלה על ביבי- איזה ביבי? - ראש הממשלה. ראש הממשלה-> תמורה.
מה זה בעצם אומר? תמורה זה מלשון להמיר, כלומר התמורה יכולה להמיר את מה שלפניה, והיא בעלת משמעות זהה. ל"ביבי" ול"ראש הממשלה" יש בדיוק את אותו משקל, ובאותה מידה יכולי לומר- ראש הממשלה הגיע לביקור.
(לרוב, התמורה תיהיה מופרדת בפסיקים מהמשפט).
אוגד- כשמדובר באוגד מדובר במשפט ש*אין בו פועל*
למשל- דני הוא ילד יפה. כמו ששמים לב במשפט הנ''ל אין פועל. אז איך נמצא את הנשוא ואת הנושא? (משפט ללא נשוא ונושא הוא לא משפט תקין, ולכן לא ייתכן דבר כזה).
בשביל זה יש את האוגד! ישנם ארבעה סוגי אוגדים, והכלל הוא כזה- משמאל לאוגד יהיה הנשוא, ומימין לאוגד יהיה הנושא. <נושא |אוגד| נשוא>
1) גוף שלישי: הוא/היא/הם/הן. כמו במשפט שכתבתי. "דני הוא ילד יפה". כאן האוגד יהיה "הוא". מימין לאוגד- דני=נושא. משמאל לאוגד- יפה= נשוא.
(כלל: הנושא האוגד והנשוא חייבים להרכיב משפט הגיוני).
2) אין: אינו/אינה/אינם וכו'.
אבל זה תלוי, אם ה"אין" יכול להפוך ל"יש", זה יהיה נשוא. (עוד כלל, יש תמיד יהיה נשוא).
אם האין לא יכול להיות יש, זה יהיה אוגד.
דוגמא: "דני אינו ילד יפה". אינו לא יכול להיות ישנו במקרה הזה, ולכן אינו=אוגד.
דוגמא הפוכה: "אין לי אוכל", כאן כן נוכל לומר "יש לי אוכל", ולכן זה היה נשוא ולא אוגד.
3) השורש הי"ה: היה, היתה, היו וכו'.
חוזר כל עצמו, אם ניתן להפוך את ה"היה" ל"יש", זה יהיה נשוא. (היה לי אוכל --> יש לי אוכל. היה=נשוא).
אם לא ניתן, זה יהיה אוגד. "דני היה ילד יפה". היה= אוגד.
4) הפך ל../נעשה: אם יש ממשפט הפך ל/נעשה, במשמעות של תהליך, זה יהיה אוגד.
למשל- "דני הפך לנער", הפך=אוגד.
אבל אם יש משפט כזה- "דני הפך את הכיסא", אין פה משמעות של תהליך, אלא פעולה רגעית, ולכן כאן הפך יהיה נשוא.
*כמובן, חשוב לזכור- האוגד הוא רק דרך למצוא את הנשוא ואת הנושא, במשפט שאין בו פועל (<נושא |אוגד| נשוא>).
אלו כל התפקידים התחביריים.
לגבי שאר הנושאים, חפשי בגוגל סיכומים, שאלות תרגול, סרטונים. ואני כאן ממש בשמחה אם יש לך שאלות. המון בהצלחה!
באותו הנושא: