2 תשובות
בפרולוג - אנטיגונה אומרת לאיסמנה שהמלחמה נגמרה ושאחיהן פולינקס ואטאוקלס נהרגו בקרב, המלך החדש הוא דוד שלהן, קריאון. קריאון עומד להוציא חוק האוסר את קבורת פולינקס כנגד חוק האלים. אנטיגונה מבקשת שאיסמנה תבוא לעזור לה לקבור את פולינקס אבל איסמנה לא מסכימה כי: זה לא הולם לאישה חסרת כוח פיזי וחברתי באותה התקופה, חל עונש מוות למתנגדים לחוק המלך, במשפחתן יש מזל רע של אסונות ומוות. אנטיגונה אומרת לה שהיא תקבור את פולינקס לבדה. -חשוב לזכור: שבסצנה זו מוצג לראשונה הקונפליקט המרכזי חוק המלך נגד חוק האלים.
סטסימון 1 - קריאון מציג עצמו כמלך החדש של העיר תביי, הוא מודיע על סוף המלחמה ומות שני האחים. קריאון אומר לעם שהמדינה חשובה לו יותר ממשפחתו ולכן מוציא צו האוסר את קבורת פולינקס, אחיינו הבוגד. כעבור כמה דקות מגיע שומר ומספר לקריאון כי גופת פולינקס נקברה. קריאון כועס, מאשים את השומר במעשה ומצווה עליו למצוא את מי שעשה זאת או שישלם בחייו. -חשוב לזכור: שכאן אנו רואים את המעשה המביש של קריאון, מוציא צו האוסר קבורת גופה בנגד לחוק האלים ובכך חוטא בחטא הגאווה היבריס. עם זאת, נאום קריאון מראה על רצונו להיות מלך טוב ומוסרי על פי תכונות הגיבור הטראגי. נאומו מראה שהוא טוב, נעלה ומוסרי והולם ובכך מצביע על כך שהוא הגיבור הטראגי. אנטיגונה חוטאת בהיבריס כאן לראשונה כאשר מפרה את חוק המלך ומתערבת בעינייני האלים.
סטסימון 2 - השומר תופס את אנטיגונה על חם ומביא אותה בפני קריאון. את אנטיגונה נשאלות 3 שאלות: האם קברה את המת? האם ידעה על הצו האוסר את קבורת המת? כיצד העזה לבוז לחוק המלך? אנטיגונה לא מנצלת את פתחי המילוט שמעניק לה קריאון, מתנהגת בגאווה ומתגאה במעשיה ואומרת לקריאון שהחוק שלו טיפשי ומנוגד לחוק האלים. קריאון כועס ודן אותה ואת איסמנה לעונש מוות. איסמנה המובלת למקום מודה ששיתפה פעולה עם אנטיגונה אך אנטיגונה לא נותנת לה להתוודות ו"לוקחת את כל הקרדיט" על המעשה. למרות זאת קריאון אינו משנה את דעתו ומצווה לאסור אותן עד להריגתן. כאשר איסמנה שואלת את קריאון מה יהיה בדבר האירוסין של אנטיגונה ובנו, היימון, משיב לה קריאון שלא ייתן לבנו להתחתן עם פושעת. -חשוב לזכור: שאנטיגונה חוטאת כאן בהיבריס שוב כאשר מתגאה במעשיה ולא מנצלת את פתחי המילוט שניתנים לה, היא חוטאת בהיבריס גם כאשר "לא נותנת קרדיט לאיסמנה" היא לוקחת אשמה מלאה ומתגאה במעשיה ולא רוצה שאחותה תיקח שום אשמה. השומר שומר על אחדות המקום והזמן, איננו רואים אותו תופס את אנטיגונה, הוא מספר לנו מה קרה במקום ובזמן אחר כאשר אנטיגונה קברה את פולינקס. התמונה הזאת מראה את תכונת החרון של קריאון, הוא אפילו לא יודע אם איסמנה ביצעה המעשה או לא ובכל זאת דן אותה לעונש מוות. בתמונה הזו אנו גם רואים שקריאון מנסה לתת לאנטיגונה פתחי מילוט בשאלותיו מה שמראה על כך שהוא איש טוב ומוסרי.
סטסימון 3 - היימון מגיע לדבר עם קריאון ולנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו הנוקשה, הוא אינו שופט את השקפת עולמו של אביו אלא רק מציע לו לראות את התמונה המלאה. הוא מספר לו שהעם בעד אנטיגונה ומעריך את מעשיה ואת נאמנותה לחוק האלים. הוא משתמש בשני משלים כדי להוכיח את נקודתו: משל האילן - אילן שבשעת סופה מכופף את ענפיו על מנת שלא ישברו, ומשל הספן - שבשעת סופה מכוונן את מפרשיו על מנת שהספינה לא תתהפך. קריאון כועס על בנו, היימון וטוען כי יש לו אינטרסים אישיים - הוא רוצה להתחתן עם אנטיגונה ולכן מגן עלייה, היימון טוען כי טובת אביו היא מניעו היחיד. קראון כועס וטוען כי היימון צעיר וחסר ניסיון וכי אם ייתן לאנטיגונה להימלט מהעונש העם יחשוב שהוא מלך חלש והדבר יעודד אי סדר במדינה. היימון טוען כי אביו מתנהג כמו טיראן (מלך לא דמוקרטי שאינו נשמע לרצון העם). בשל חוצפתו קריאון מאיים להרוג את אנטיגונה מול עיניו של היימון, היימון כועס ומסתלק ומאיים כי אם יקרה לאנטיגונה משהו הוא יתאבד לאחר שהיימון מסתלק המקהלה של זקני העם פונה לקראון בחשש שאם יהרוג את אנטיגונה ירבוץ על העיר חטא ואנשיה יענשו על ידי האלים. לכן קראון נותן חנינה לאיסמנה ומחליט כי לא יהרוג את אנטיגונה אלא יכלא אותה במערת סלע עם קצת מזון ומים וישאיר את גורלה בידי האלים. כך ימנע מהעיר את החטא של רצח קרוב משפחה. -חשוב לזכור: שכאן גם בא לידי ביטוי הקונפליקט המרכזי חוק המלך מול חוק האלים. כשהיימון טוען שאביו מתנהג כמו טיראן הוא מייחס לו חטא ובכך בא לידי ביטוי עוד פגם של הגיבור הטראגי, קריאון. חשוב לזכור את המשלים שמשתמש בהם היימון. חשוב לזכור שכאשר קריאון מאיים שיהרוג את אנטיגונה מול עיניו של היימון, כאן באה לידי ביטוי הקיצוניות והחרון שלו - שהוא גם פגם מאפיין של הגיבור הטראגי.
סטסימון 4 - אנטיגונה מובלת למערה שלה, היא מבכה בדרכה על גורלה ומקללת את היום בו נולדה, על כך שהיא מובלת למוות במקום לנישואין. היא מתנחמת בעובדה שתפגוש שם את רוחות המתים של הוריה ואחיה. היא ממשיכה לטעון כי ביצעה "פשע קדוש" ואינה מתחרטת על מעשיה. היא משווה את עצמה לאלת הצדק וטוענת כי עשתה את המעשה הצודק. המקהלה מאשימה אותה בהיבריס והיא בתגובה חושבת שכולם נגדה. -חשוב לזכור: אנטיגונה כאן חוטאת בחטא היבריס על ידי כך שמשווה עצמה לאלה. היא אינה עוברת את שלב הידיעה.
סטסימון 5 - הנביא העיוור טריסיאס מגיע לארמון המלך להגיד לקריאון שהאלים כועסים, ושעליו לשחרר את אנטיגונה ולקבור את פולינקס. קריאון טוען כי טריסיאס משקר, הוא טוען כי אנשים המנסים להפילו משלטונו שילמו כסף שוחד לטריסיאס להגיד את דבריו ולהחליש את שלטונו. בנוסף טוען קריאון כי לא ייתכן שהאלים רוצים בקבורת פולינקס שבגד בעמו ושבר את המזבחות שלהם. טריסיאס מנבא נבואת זעם לקריאון על פיה עד רדת החשכה, בנו היימון ימות וביתו יתמלא בשירי אבל בשל גאוותו. טריסיאס עוזב את המקום. המקהלה פוחדת מנבואת תרזיאס שלטענתם מעולם לא ניבא נבואת שקר ומשכנעת את קראון לעשות כדברי הנביא ולשחרר את אנטיגונה ולקבור את פוליניקס. קראון מבין כי במידה ובנו ימות הדבר יהווה את הסוף של משפחתו כי אין לו עוד בנים וגם הסוף של שלטונו כי אין עוד בנים שימלכו אחריו ולכן משתכנע ויוצא כדי לעשות את מצוות הנביא על מנת למנוע את הנבואה. -חשוב לזכור: זוהי נקודת השיא של העלילה מאחר ולראשונה אנו רואים את קריאון מתעמת עם אדם השווה במעמדו, כאן גם בא לידי ביטוי הקונפליקט המרכזי חוק המלך נגד חוק האלים לשיאו כאשר הנציג הרשמי והעליון של כל צד אומר את דעתו. בתמונה זו גם בא לידי ביטוי ההיבריס של קריאון כאשר מאשים את טריסיאס הנביא העיוור בשוחד, למרות שטריסיאס הוא נציג האלים ומבוגר ממנו בהרבה. שלב זה הוא בעצם שלב המהפך של הגיבור הטראגי כאשר הוא עובר ממצב של חוסר ידיעה ומצב של ידיעה, הוא מגלה בעצם מה רצון האלים וכי קיומו הוא זה שיביא שלום ובטחון למדינה.
סטסימון 6 - מגיע שליח ומבשר למקהלה כי היימון התאבד וכי אביו קריאון אשם במעשה. השליח מספר כי קריאון הלך לקבור את פולינקס וערך לו טקס דתי, לאחר מכן הלך לשחרר את אנטיגונה ושמע את בנו היימון בוכה מרחוק, כאשר התקרב ראה כי אנטיגונה תלתה את עצמה והיימון שלף את חרבו כדי להרוג את קריאון, אך קריאון נמלט. מרוב בושה, היימון נפל על חרבו והתאבד. אורידיקה שומעת על מות בנה ומתאבדת גם היא. קריאון מגיע לארמון ומבכה את מות בנו היחיד, הוא מביע אשמה וצער על גאוותנותו ועקשנותו. קראון מודה כי טעה ומבין את עונשו ומבקש גם הוא למות אך המקהלה אומרת לו כי עונשו להישאר חי ולהתמודד עם מעשיו וכי רק האלים יחליטו מתי עליו למות. -חשוב לזכור: כאן חוטאת אנטיגונה שוב, היא קובעת את גורלה במקום שהאלים יחליטו מתי היא תמות, היא מתאבדת בתלייה. לשליח יש כאן שמירה על אחדות הזמן והמקום, הוא מספר לנו על המתרחש בזמן ובמקום אחר.. זה גם חלק מהמאפיינים של הטרגדיה הקלאסית שבה לא מראים קטסטרופה על הבמה אלא רק מספרים על זה. שלב זה הוא קריטי מאחר וזהו שלב הידיעה של קריאון כאשר הוא מבין שעשה מעשה לא טוב ומגיע לו עונש. שלב זה מאפשר לקהל להרגיש את הקתרזיס כלומר את האפשרות להשתחרר מרגשות הפחד והרחמים שהרגישו במהלך הטרגדיה כלפי הגיבור. -הגיבור עצמו מודה כי מגיע לו עונש לכן הקהל לא מרחם עליו והצדק הושב. הקתרזיס מאפשר לרגשות להשתחרר ולשכל לעבוד כדי שהצופים יוכלו ללמוד את מוסר ההשכל של הטרגדיה -חוק האלים מחייב ואסור להיות גאה.
אקסודוס - המקהלה פונה לקהל ואומרת את מוסר ההשכל של הטרגדיה כלומר את המסר החינוכי: אסור לאדם להתנהג בגאוותנות (היבריס). הגאוותנות תוביל לאסונות. -חשוב לזכור: על הקהל ללמוד מהסבל של הגיבור הטראגי. שלב זה הוא שלב קריטי במהלך של הטרגדיה על פי דורותיאה קרוק שבו הטרגדיה מאשרת מחדש את הערכים והחוקים של החברה שהתערערו במהלך הטרגדיה אישור מחדש של ערכים הוא הלימוד שבא מהסבל על פי אפלטון.
מקווה שזה עוזר לך
סטסימון 1 - קריאון מציג עצמו כמלך החדש של העיר תביי, הוא מודיע על סוף המלחמה ומות שני האחים. קריאון אומר לעם שהמדינה חשובה לו יותר ממשפחתו ולכן מוציא צו האוסר את קבורת פולינקס, אחיינו הבוגד. כעבור כמה דקות מגיע שומר ומספר לקריאון כי גופת פולינקס נקברה. קריאון כועס, מאשים את השומר במעשה ומצווה עליו למצוא את מי שעשה זאת או שישלם בחייו. -חשוב לזכור: שכאן אנו רואים את המעשה המביש של קריאון, מוציא צו האוסר קבורת גופה בנגד לחוק האלים ובכך חוטא בחטא הגאווה היבריס. עם זאת, נאום קריאון מראה על רצונו להיות מלך טוב ומוסרי על פי תכונות הגיבור הטראגי. נאומו מראה שהוא טוב, נעלה ומוסרי והולם ובכך מצביע על כך שהוא הגיבור הטראגי. אנטיגונה חוטאת בהיבריס כאן לראשונה כאשר מפרה את חוק המלך ומתערבת בעינייני האלים.
סטסימון 2 - השומר תופס את אנטיגונה על חם ומביא אותה בפני קריאון. את אנטיגונה נשאלות 3 שאלות: האם קברה את המת? האם ידעה על הצו האוסר את קבורת המת? כיצד העזה לבוז לחוק המלך? אנטיגונה לא מנצלת את פתחי המילוט שמעניק לה קריאון, מתנהגת בגאווה ומתגאה במעשיה ואומרת לקריאון שהחוק שלו טיפשי ומנוגד לחוק האלים. קריאון כועס ודן אותה ואת איסמנה לעונש מוות. איסמנה המובלת למקום מודה ששיתפה פעולה עם אנטיגונה אך אנטיגונה לא נותנת לה להתוודות ו"לוקחת את כל הקרדיט" על המעשה. למרות זאת קריאון אינו משנה את דעתו ומצווה לאסור אותן עד להריגתן. כאשר איסמנה שואלת את קריאון מה יהיה בדבר האירוסין של אנטיגונה ובנו, היימון, משיב לה קריאון שלא ייתן לבנו להתחתן עם פושעת. -חשוב לזכור: שאנטיגונה חוטאת כאן בהיבריס שוב כאשר מתגאה במעשיה ולא מנצלת את פתחי המילוט שניתנים לה, היא חוטאת בהיבריס גם כאשר "לא נותנת קרדיט לאיסמנה" היא לוקחת אשמה מלאה ומתגאה במעשיה ולא רוצה שאחותה תיקח שום אשמה. השומר שומר על אחדות המקום והזמן, איננו רואים אותו תופס את אנטיגונה, הוא מספר לנו מה קרה במקום ובזמן אחר כאשר אנטיגונה קברה את פולינקס. התמונה הזאת מראה את תכונת החרון של קריאון, הוא אפילו לא יודע אם איסמנה ביצעה המעשה או לא ובכל זאת דן אותה לעונש מוות. בתמונה הזו אנו גם רואים שקריאון מנסה לתת לאנטיגונה פתחי מילוט בשאלותיו מה שמראה על כך שהוא איש טוב ומוסרי.
סטסימון 3 - היימון מגיע לדבר עם קריאון ולנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו הנוקשה, הוא אינו שופט את השקפת עולמו של אביו אלא רק מציע לו לראות את התמונה המלאה. הוא מספר לו שהעם בעד אנטיגונה ומעריך את מעשיה ואת נאמנותה לחוק האלים. הוא משתמש בשני משלים כדי להוכיח את נקודתו: משל האילן - אילן שבשעת סופה מכופף את ענפיו על מנת שלא ישברו, ומשל הספן - שבשעת סופה מכוונן את מפרשיו על מנת שהספינה לא תתהפך. קריאון כועס על בנו, היימון וטוען כי יש לו אינטרסים אישיים - הוא רוצה להתחתן עם אנטיגונה ולכן מגן עלייה, היימון טוען כי טובת אביו היא מניעו היחיד. קראון כועס וטוען כי היימון צעיר וחסר ניסיון וכי אם ייתן לאנטיגונה להימלט מהעונש העם יחשוב שהוא מלך חלש והדבר יעודד אי סדר במדינה. היימון טוען כי אביו מתנהג כמו טיראן (מלך לא דמוקרטי שאינו נשמע לרצון העם). בשל חוצפתו קריאון מאיים להרוג את אנטיגונה מול עיניו של היימון, היימון כועס ומסתלק ומאיים כי אם יקרה לאנטיגונה משהו הוא יתאבד לאחר שהיימון מסתלק המקהלה של זקני העם פונה לקראון בחשש שאם יהרוג את אנטיגונה ירבוץ על העיר חטא ואנשיה יענשו על ידי האלים. לכן קראון נותן חנינה לאיסמנה ומחליט כי לא יהרוג את אנטיגונה אלא יכלא אותה במערת סלע עם קצת מזון ומים וישאיר את גורלה בידי האלים. כך ימנע מהעיר את החטא של רצח קרוב משפחה. -חשוב לזכור: שכאן גם בא לידי ביטוי הקונפליקט המרכזי חוק המלך מול חוק האלים. כשהיימון טוען שאביו מתנהג כמו טיראן הוא מייחס לו חטא ובכך בא לידי ביטוי עוד פגם של הגיבור הטראגי, קריאון. חשוב לזכור את המשלים שמשתמש בהם היימון. חשוב לזכור שכאשר קריאון מאיים שיהרוג את אנטיגונה מול עיניו של היימון, כאן באה לידי ביטוי הקיצוניות והחרון שלו - שהוא גם פגם מאפיין של הגיבור הטראגי.
סטסימון 4 - אנטיגונה מובלת למערה שלה, היא מבכה בדרכה על גורלה ומקללת את היום בו נולדה, על כך שהיא מובלת למוות במקום לנישואין. היא מתנחמת בעובדה שתפגוש שם את רוחות המתים של הוריה ואחיה. היא ממשיכה לטעון כי ביצעה "פשע קדוש" ואינה מתחרטת על מעשיה. היא משווה את עצמה לאלת הצדק וטוענת כי עשתה את המעשה הצודק. המקהלה מאשימה אותה בהיבריס והיא בתגובה חושבת שכולם נגדה. -חשוב לזכור: אנטיגונה כאן חוטאת בחטא היבריס על ידי כך שמשווה עצמה לאלה. היא אינה עוברת את שלב הידיעה.
סטסימון 5 - הנביא העיוור טריסיאס מגיע לארמון המלך להגיד לקריאון שהאלים כועסים, ושעליו לשחרר את אנטיגונה ולקבור את פולינקס. קריאון טוען כי טריסיאס משקר, הוא טוען כי אנשים המנסים להפילו משלטונו שילמו כסף שוחד לטריסיאס להגיד את דבריו ולהחליש את שלטונו. בנוסף טוען קריאון כי לא ייתכן שהאלים רוצים בקבורת פולינקס שבגד בעמו ושבר את המזבחות שלהם. טריסיאס מנבא נבואת זעם לקריאון על פיה עד רדת החשכה, בנו היימון ימות וביתו יתמלא בשירי אבל בשל גאוותו. טריסיאס עוזב את המקום. המקהלה פוחדת מנבואת תרזיאס שלטענתם מעולם לא ניבא נבואת שקר ומשכנעת את קראון לעשות כדברי הנביא ולשחרר את אנטיגונה ולקבור את פוליניקס. קראון מבין כי במידה ובנו ימות הדבר יהווה את הסוף של משפחתו כי אין לו עוד בנים וגם הסוף של שלטונו כי אין עוד בנים שימלכו אחריו ולכן משתכנע ויוצא כדי לעשות את מצוות הנביא על מנת למנוע את הנבואה. -חשוב לזכור: זוהי נקודת השיא של העלילה מאחר ולראשונה אנו רואים את קריאון מתעמת עם אדם השווה במעמדו, כאן גם בא לידי ביטוי הקונפליקט המרכזי חוק המלך נגד חוק האלים לשיאו כאשר הנציג הרשמי והעליון של כל צד אומר את דעתו. בתמונה זו גם בא לידי ביטוי ההיבריס של קריאון כאשר מאשים את טריסיאס הנביא העיוור בשוחד, למרות שטריסיאס הוא נציג האלים ומבוגר ממנו בהרבה. שלב זה הוא בעצם שלב המהפך של הגיבור הטראגי כאשר הוא עובר ממצב של חוסר ידיעה ומצב של ידיעה, הוא מגלה בעצם מה רצון האלים וכי קיומו הוא זה שיביא שלום ובטחון למדינה.
סטסימון 6 - מגיע שליח ומבשר למקהלה כי היימון התאבד וכי אביו קריאון אשם במעשה. השליח מספר כי קריאון הלך לקבור את פולינקס וערך לו טקס דתי, לאחר מכן הלך לשחרר את אנטיגונה ושמע את בנו היימון בוכה מרחוק, כאשר התקרב ראה כי אנטיגונה תלתה את עצמה והיימון שלף את חרבו כדי להרוג את קריאון, אך קריאון נמלט. מרוב בושה, היימון נפל על חרבו והתאבד. אורידיקה שומעת על מות בנה ומתאבדת גם היא. קריאון מגיע לארמון ומבכה את מות בנו היחיד, הוא מביע אשמה וצער על גאוותנותו ועקשנותו. קראון מודה כי טעה ומבין את עונשו ומבקש גם הוא למות אך המקהלה אומרת לו כי עונשו להישאר חי ולהתמודד עם מעשיו וכי רק האלים יחליטו מתי עליו למות. -חשוב לזכור: כאן חוטאת אנטיגונה שוב, היא קובעת את גורלה במקום שהאלים יחליטו מתי היא תמות, היא מתאבדת בתלייה. לשליח יש כאן שמירה על אחדות הזמן והמקום, הוא מספר לנו על המתרחש בזמן ובמקום אחר.. זה גם חלק מהמאפיינים של הטרגדיה הקלאסית שבה לא מראים קטסטרופה על הבמה אלא רק מספרים על זה. שלב זה הוא קריטי מאחר וזהו שלב הידיעה של קריאון כאשר הוא מבין שעשה מעשה לא טוב ומגיע לו עונש. שלב זה מאפשר לקהל להרגיש את הקתרזיס כלומר את האפשרות להשתחרר מרגשות הפחד והרחמים שהרגישו במהלך הטרגדיה כלפי הגיבור. -הגיבור עצמו מודה כי מגיע לו עונש לכן הקהל לא מרחם עליו והצדק הושב. הקתרזיס מאפשר לרגשות להשתחרר ולשכל לעבוד כדי שהצופים יוכלו ללמוד את מוסר ההשכל של הטרגדיה -חוק האלים מחייב ואסור להיות גאה.
אקסודוס - המקהלה פונה לקהל ואומרת את מוסר ההשכל של הטרגדיה כלומר את המסר החינוכי: אסור לאדם להתנהג בגאוותנות (היבריס). הגאוותנות תוביל לאסונות. -חשוב לזכור: על הקהל ללמוד מהסבל של הגיבור הטראגי. שלב זה הוא שלב קריטי במהלך של הטרגדיה על פי דורותיאה קרוק שבו הטרגדיה מאשרת מחדש את הערכים והחוקים של החברה שהתערערו במהלך הטרגדיה אישור מחדש של ערכים הוא הלימוד שבא מהסבל על פי אפלטון.
מקווה שזה עוזר לך
שואל השאלה:
וואי תודה אבל אני צריכה משהו באמת בקצרה כזה
וואי תודה אבל אני צריכה משהו באמת בקצרה כזה
באותו הנושא: