יש לי בעיה כשאני כותבת סיפורים- אני מתארת הרבה. לא באופן מוגזם, אבל יותר ממה שרגילים לקרוא היום (קצת כמו בספרים הישנים).

אני דווקא אוהבת את זה

שואל השאלה:
גם אני אישית אוהבת לקרוא סיפורים כאלה, אבל אין הרבה כמונו :(

שואל השאלה:
תודה :) אבל אני מתארת גם דברים די פעוטים. נגיד, בסיפור שאני כותבת מישהי נכנסת לחדר המזכירות בבית הספר. במקום לכתוב "נכנסתי למזכירות ולקחתי את מערכת השעות מהמזכירה" אני מתחילה לפרט בדיוק איך החדר נראה ואיך המזכירה נראית ואת מהלך השיחה ביניהן
זה לא די מתיש לקרוא דבר כזה?

קצת אבל זה מה שאת אוהבת אז זה לא אמור להפריע לך זה לא משנה מה חושבים את קודם כל עושה את זה בשביל עצמך אחר כך בשביל אחרים אם זה איך שאת כותבת אז זה איך שאת כותבת ואין לך איך לשנות את זה ויש כל כך הרבה ספרים מצליחים כאלה בהארי פוטר חצי מהספר לפי מה שאני יודעת מתאר רק את הגוורטס והלמידה ורק אחר כך מתחילה העלילה אחרי הרבה זמן וגם ווינטר בלו ככה ומלא באמת שמלא ספרים

^הכל תלוי אם יש חשיבות לתיאור של החדר או לא. אם אין אז זה מתיש.
את יכולה לשלוח לי משהו שכתבת? יהיה יותר קל לענות ככה.

אני חושבת שזה טוב, היום הרבה כותבים בקושי מתארים וגורמים לי להצטרך לדמיין לבד (ולא בקטע טוב) אני מעריכה כותבים כאלה!!