אם לילדה שלכם היו נסיונות אובדנים , הייתם מתביישים בה?

בחיים לא.
הייתי עוזרת לה ותומכת בה

ממש ממש לא

הייתי עוזרת לה ותומכת

ממש אבל ממש לא.
הייתי נותנת לה את כל מה שהיא צריכה בשביל שהמחשבות שלה ישתנו.
הייתי גאה בה על כך שהיא מתמודדת עם זה.

יותר מתבייש בעצמי על איך נתתי לילדים שלי להגיע למצב כזה.
למי שלא הבין, אני רוצה לתמוך בילדים שלי, אם הילדים שלי רוצים להתאבד זה אומר לי שעשיתי משהו לא בסדר/לא מספיק טוב וזה יגרום לי להתבייש בעצמי על זה שאכזבתי אותם.

לאא

בתור ילדה אובדנית, ויותר חשוב, בתור בן אדם? ממש לא. (זה רץ בגנים של הנשים במשפחה שלנו כבר חמישים שנה לול)

זה אולי לא קשור ישירות אבל הם תמיד ירגישו אשמים, הם המלווים שלך במסע החיים והמשענת היציבה ביותר שלך בעולם. אם האדם שמשתמש בך כמשענת במצב רע, אתה כנראה תרגיש שאתה משענת לא טובה מספיק.

לא, לא היו לי נסיונות אבל כן הייתי אובדנית
אגב ההורים שלי לא מתביישים בי

לא ממש לא...

הייתי מתביישת בעצמי שלא שמתי לב/שנתתי לה להגיע למקום הזה. ממש לא, הייתי עושה את כל מה שאפשר בשביל לעזור לה.

ממש לא להפך הייתי שם בשבילה ועוזרת לה בכל דבר