8 תשובות
אנורקסיה או אכילת יתר
יש אכילת יתר כפייתית שזה יותר לכיוון השמנה ויש עוד שני סוגים של סוג של אנירקסיה שאני לא זוכרת ככ
אני יודע על בולימיה ואנרוקסיה מאמין שיש עוד אבל זה הנפוצות שיש
בולמיה אנורקסיה אכילת יתר כפייתית וזה אלה שאני מכירה
אכילת יתר - שאוכלים יותר מידי וזה גורם לעודף משקל
אנורקסיה-בדיוק ההפך...
אנורקסיה-בדיוק ההפך...
בולמיה
אנורקסיה
אכילת יתר
אנורקסיה
אכילת יתר
הכי נפוצות זה בולימיה, אנורקסיה, אכילת יתר כפייתית ולא ספיציפית (ednos), אבל יש עוד הרבה פשוט פחות נפוצות.. דיאבולימיה לדוגמה.
אנונימית
אנורקסיה נרבוזה-הפרעה בדימוי הגוף ובתפיסת המשקל.
החולה מפחד/ת מהשמנה, מסרב/ת לשמור על משקל גוף נורמלי ומכחיש/ה את העובדה שהיא/הוא מאוד רזה, גם כשצופה בגופה במראה.
בנוסף לכך הגדרת המחלה כוללת אובדן משקל גוף אל מתחת ל-85% מהצפוי לגיל ולגובה ובבנות לאחר קבלת וסת- הפסקת המחזור של שלושה מחזורים עוקבים עקב מחסור תזונתי.
ישנן שתי צורות של המחלה-בסוג הנמנע, פשוט נמנעים מאוכל עד למצב של הרעבה עצמית.
הסוג השני כולל התקפים של אכילה מופרזת ולאחר מכן כפיצוי הוצאת האוכל ע"י הקאות, שימוש במשלשלים או בחוקנים.
בתחילת המחלה יש עיסוק באוכל כמרכיב של שליטה, האנשים החולים במחלה יכולים להכין אוכל לאחרים ולהנות לראות אותם אוכלים.
האנשים מתחילים "דיאטה", יורדים קצת במשקל ואז מאבדים שליטה והעיסוק באוכל הופך להיות כפייתי ואובססיבי.
האכילה מלווה בטקסים- חותכים את המזון לחתיכות קטניות, מסדרים את האוכל בצלחת ואוכלים לאט ללא הנאה.
בולמיה נרבוזה- הפרעת האכילה הזו גם היא מתבטאת בחוסר שביעות רצון ממשקל הגוף והתעסקות מרובה המשקל ובמראה החיצוני.
החולה נתקף ב"בינג'ים"- אכילה בכמות מופרזת ולאחר מכן מפתח רגשות אשם וחרטה וכפיצוי, מנסה להוציא את האוכל מגופו ע"י הקאות,פעילות גופנית מופרזת, צום או שימוש במשלשלים.
להבדיל מאנורקסיה החולים לא מגיעים לתת משקל אבל הם עלולים לפתח חוסרים תזונתיים ובעיקר חוסר במלחים.
אלו הן שני הפרעות האכילה המוכרות ביותר אך יש עוד הפרעות אכילה פחות מוכרות כמו:
הפרעת אכילת יתר-הפרעה זו כפי שמעיד שמה מתאפיינת בעיקר באכילה מרובה, שמקורה נפשי. ההפרעה מסווגת במדריך האבחנות של ארגון הבריאות העולמי תחת הגדרת "הפרעות אכילה אחרות". השמנה אינה אחד הקריטריונים לאבחנת ההפרעה. לא כל האנשים החיים עם הפרעה זו שמנים, אלא מרביתם. בחלק מהמקרים ההשמנה חמורה מאד ומביאה עימה סיכונים בריאותיים משמעותיים.
הפרעת אכילה פיקה-היא הפרעת אכילה הגורמת לאכילה חוזרת ונשנית של חומרים שאינם ראויים למאכל, כגון עפר, קרח, שיער, פחם, לכלוך, נייר, חול, עובש ועוד. התסמונת נחשבת לתסמונת של גיל הילדות, אך יכולה (בעיקר כשאינה מטופלת בילדות) להופיע גם כמצב כרוני בגיל הבגרות. . אין לבלבל תסמונת זו עם המחלה הנוירולוגית הנקראת מחלת נימן פיק.
אורתורקסיה- היא אובססיה לאכילה בריאה שעלולה לגרום לפגיעה בבריאות. המילה אורתורקסיה מורכבת מהמילים היווניות אורתו (שפירושה נכון) ואורקסיס (שפירושה תיאבון).
ההבדל המשמעותי בין אורתורקסיה לבין דיאטה נוקשה הוא העיסוק המוגזם באוכל, בהכנתו, במחשבות עליו ובחרדות שקשורות לאוכל ומחבלות בחיי היום־יום. למרות הדמיון בחלק מהמאפיינים לאנורקסיה נרבוזה, לסובלים מאורתורקסיה אין, בדרך כלל, דימוי גוף מעוות או רצון לרזות, וחשובה להם בעיקר איכות האוכל ולא הכמות שלו.
החולה מפחד/ת מהשמנה, מסרב/ת לשמור על משקל גוף נורמלי ומכחיש/ה את העובדה שהיא/הוא מאוד רזה, גם כשצופה בגופה במראה.
בנוסף לכך הגדרת המחלה כוללת אובדן משקל גוף אל מתחת ל-85% מהצפוי לגיל ולגובה ובבנות לאחר קבלת וסת- הפסקת המחזור של שלושה מחזורים עוקבים עקב מחסור תזונתי.
ישנן שתי צורות של המחלה-בסוג הנמנע, פשוט נמנעים מאוכל עד למצב של הרעבה עצמית.
הסוג השני כולל התקפים של אכילה מופרזת ולאחר מכן כפיצוי הוצאת האוכל ע"י הקאות, שימוש במשלשלים או בחוקנים.
בתחילת המחלה יש עיסוק באוכל כמרכיב של שליטה, האנשים החולים במחלה יכולים להכין אוכל לאחרים ולהנות לראות אותם אוכלים.
האנשים מתחילים "דיאטה", יורדים קצת במשקל ואז מאבדים שליטה והעיסוק באוכל הופך להיות כפייתי ואובססיבי.
האכילה מלווה בטקסים- חותכים את המזון לחתיכות קטניות, מסדרים את האוכל בצלחת ואוכלים לאט ללא הנאה.
בולמיה נרבוזה- הפרעת האכילה הזו גם היא מתבטאת בחוסר שביעות רצון ממשקל הגוף והתעסקות מרובה המשקל ובמראה החיצוני.
החולה נתקף ב"בינג'ים"- אכילה בכמות מופרזת ולאחר מכן מפתח רגשות אשם וחרטה וכפיצוי, מנסה להוציא את האוכל מגופו ע"י הקאות,פעילות גופנית מופרזת, צום או שימוש במשלשלים.
להבדיל מאנורקסיה החולים לא מגיעים לתת משקל אבל הם עלולים לפתח חוסרים תזונתיים ובעיקר חוסר במלחים.
אלו הן שני הפרעות האכילה המוכרות ביותר אך יש עוד הפרעות אכילה פחות מוכרות כמו:
הפרעת אכילת יתר-הפרעה זו כפי שמעיד שמה מתאפיינת בעיקר באכילה מרובה, שמקורה נפשי. ההפרעה מסווגת במדריך האבחנות של ארגון הבריאות העולמי תחת הגדרת "הפרעות אכילה אחרות". השמנה אינה אחד הקריטריונים לאבחנת ההפרעה. לא כל האנשים החיים עם הפרעה זו שמנים, אלא מרביתם. בחלק מהמקרים ההשמנה חמורה מאד ומביאה עימה סיכונים בריאותיים משמעותיים.
הפרעת אכילה פיקה-היא הפרעת אכילה הגורמת לאכילה חוזרת ונשנית של חומרים שאינם ראויים למאכל, כגון עפר, קרח, שיער, פחם, לכלוך, נייר, חול, עובש ועוד. התסמונת נחשבת לתסמונת של גיל הילדות, אך יכולה (בעיקר כשאינה מטופלת בילדות) להופיע גם כמצב כרוני בגיל הבגרות. . אין לבלבל תסמונת זו עם המחלה הנוירולוגית הנקראת מחלת נימן פיק.
אורתורקסיה- היא אובססיה לאכילה בריאה שעלולה לגרום לפגיעה בבריאות. המילה אורתורקסיה מורכבת מהמילים היווניות אורתו (שפירושה נכון) ואורקסיס (שפירושה תיאבון).
ההבדל המשמעותי בין אורתורקסיה לבין דיאטה נוקשה הוא העיסוק המוגזם באוכל, בהכנתו, במחשבות עליו ובחרדות שקשורות לאוכל ומחבלות בחיי היום־יום. למרות הדמיון בחלק מהמאפיינים לאנורקסיה נרבוזה, לסובלים מאורתורקסיה אין, בדרך כלל, דימוי גוף מעוות או רצון לרזות, וחשובה להם בעיקר איכות האוכל ולא הכמות שלו.
באותו הנושא: