9 תשובות
תקשיבי, זה בסדר לא להיות שמחה. קודם כל, הייתי ממליצה שתגידי רק להורים. לפעמים זה גם סתם תקופות ולא בהכרח דיכאון, ויש סיכוי שזה גם לא דיכאון קשה ושזאת רק תקופה.. תגידי להורים את רוצה אבחון לדיכאון. יש מצב שזה יהיה לך טיפה קשה, אבל אין טעם שתסבלי. ואני בטוחה שההורים יבינו.
אנונימית
המשך: ואם תגלי באבחון שאת בדיכאון אז אין לך מה לדאוג, כי ההורים יעזרו וגם רופאים (כאילו שיחות וזה). אולי ישלחו אותך לפסיכולוג או משהו אם יש לך דיכאון קשה
אנונימית
שואל השאלה:
אני לא מאמינה בפסיכולוגיה וזה
יכול להיות שזאת רק תקופה, קורה מדי פעם לכולם שהם עצובים. אם זה מתמשך וזה מחמיר אז תלכי לפסיכולוג, תגידי להורים או ליועצת בבית הספר.
מה זאת אומרת את לא מאמינה בפסיכולוגיה?
שואל השאלה:
אני פשוט לא מאמינה בזה...
פסיכולוגיה זה חקר תהליכים נפשיים (תורת הנפש). חקרו את ההתנהגות של אנשים במשך מאות שנים והמידע שיש לנו היום הוא יחסית מבוסס.
את לא מאמינה בפסיכולוגיה כאילו את לא מאמינה בהפרעות נפשיות או פשוט את לא מאמינה שהצליחו להבין ולחקור התנהגות של אנשים?
שואל השאלה:
אני פשוט לא מאמינה בזה... קשה לי להאמין בזה בגלל שכל בנאדם שונה
אם את לא מאמינה בפסיכולוגיה אז מה את מתכוונת לעשות במידה ותלכי לאבחון ותגלי שכן יש לך דיכאון? (זו לא שאלה מזלזול אני כאילו מתכוונת לזה)
לדעתי אין לך ברירה אלא ללכת לאבחון ולהאמין בזה לפחות, אנשים לומדים על זה ויודעים לעזור בזה