רק לדעתי מי שאומר שיש לו דיכאון לא מאובחן

בדיוק

האמת שאת צודקת לדעתי

לכי תדעי מה באמת עובר על הבן אדם

נכון

כל כך
כמו האנשים שאומרים שיש להם הפרעת קשב וריכוז או ocd ואף אחד לא באמת איבחן את זה אצלם

כן וואו אנשים שמאבחנים את עצמם במחלות או בעיות רציניות שפוגעות לאנשים אחרים בחיים בצורה כזאת קיצונית זה ממש לא בסדר

תכלס..דיכאון זה מחלה נפשית, והתסמינים שלו הם תסמינים שיכולים להיות קשורים לדברים אחרים לגמרי. יכול להיות לך כל התסמינים אבל זה לא אומר שזה נובע מדיכאון

וואי לגמרי
גם לרוב אנשים עם דיכאון או מחלות נפשיות בכללי לא "משוויצים לגבי זה" ולא מדברים על זה כמעט

לדעתי ממש לא.. יש גם תחושת דיכאון. יש תקופות כאלה.. שאי אפשר לתאר את ההרגשה חוץ מהמילה דיכאון. ואי אפשר להשוות לדעתי לסרטן.. אפילו שזה נכון ששתיהן מחלות. אבל אחת גופנית ואחת נפשית, ואני מבינה שגם דיכאון זה גופני, אבל אצל אנשים כאלה שבלי דיכאון מאובחן, (לדעתי) רוב הפעמים מה שיעזור זה דברים חיצוניים (כמו נסיון בהעלאת מצב הרוח, שינוי המחשבות לאט לאט) ולא פנימיים (כדורים)
אבל אני מדברת מתוך נסיון שלי אז אולי אני טועה אבל בכל מקרה זה נראה לי הגיוני.

לתגובה מעליי,
אני לא חושבת שאנשים צריכים להשוות תקופה של עצב לדיכאון.. דיכאון זאת הפרעה נפשית חמורה שיכולה להסתיים בפגיעה עצמית,תחשוב/י שהבן אדם מסתובב חודשים (אם לא יותר) ורק חושב על מה שרע,לעומת זאת תקופה של "דיכאון" כן יכולה להיות עצובה ומרירה אבל אי אפשר לקשר בין שניהם כי דיכאון אמיתי משפיע ומדנה את כל המוח ואת כל צורת החשיבה.
חוץ מזה,יש גם דבר כזה שנקרא "דיכאון עונתי" שזה דיכאון שמגיע רק בתקופות מסוימות בשנה,וזה יכול להסביר את התקופות של ה"דיכאון".

הכוונה שלי לא הייתה לתחושת עצב, אלא לתחושה של כלום, ריקנות, ובנוסף לזה גם מחשבות על מה שרע
לא אמרתי שדיכאון זה להיות עצוב רק הבאתי פרספקטיבה שונה
איך לתאר תקופה כזאת?: תחושת ריקנות קשה, בכי בלתי נשלט הרבה פעמים ביום, חוסר מוטיבציה, חוסר בתיאבון שמוביל לירידה במשקל, הרגשה של חוסר ביטחון קשה, לגבי העתיד ולגבי ההווה (ונגיד שזה נמשך שבוע וחצי פחות או יותר)
אני חושבת שאם מישהו חווה דבר כזה גם אם הוא לא הספיק ללכת להתאבחן, אפשר לתאר את התחושה כתחושת דיכאון,שוב אני אולי טועה אבל בכל מקרה אני לא רואה דרך אחרת לתאר את זה..