אוף זה כזה קשה כבר..

לא, את פשוט עצבנית עליהם ומדברת אליהם יפה ללא סיבה ואת מגדירה את זה כגיל ההתבגרות.

אמ.. story of my life

קוראים לזה מרד נעורים, תהליך בריא שכולם עוברים. אין לך מה להרגיש אשמה ואם את מרגישה רע את יכולה להתנצל אחר כך.

שואל השאלה:
אני באמת ילדה אבל שנתפסת ביישנית ולא מקללת אף פעם ולא מרביצה ותלמידה שמתנהגת יפה עם ציונים טובים
אז זה מוזר שזה קורה לי ככה

סורי על האטימות
אבל "עוד מעט 13" זה לא גיל התבגרות
אבל יכול להיות. שזה משהו אחר.

ואת לא רעה. מכירה את המשפט "אין דבר כזה ילד רע יש ילד שרע לו" יש מצב שזה בגלל התקופה עכשיו.

תנסי לשלוט על זה. זה קשה אבל תנסי

דבר ראשון בואי ניישר קו "גיל ההתבגרות" הוא לא איזו מפלצת שחיה בתוכך זו בסך הכל תקופה שהרגשות שלך בה מועצמים, לטוב וגם לרע . בהתחלה זה מאוד מבלבל וגם את בעצמך לא מבינה רוב הזמן למה פתאום את לוקחת דברים כל כך קשה ומתעצבנת מאוד בקלות ובוכה והכל סביב איזה ענן של היסטריה כזה , אבל מאוד מהר זה חולף.
דבר שני , תמיד תזכרי שאין לך אף התפרצות עצבים כזו שבאה משום מקום. תמיד יש משהו בסיטואציה שאת נמצאת בה שגורם לך להרגיש כמו שאת מרגישה, ואם לצורך העניין מה שגורם לך להרגיש ככה זה זה שאבא שלך נכנס לך לחדר אז את צריכה להסביר לו שזה לא לעניין ולא מתאים יותר כי את כבר לא ילדה קטנה ואת עייפה ורוצה לישון.

לסיום ומעל הכל, תמיד ובכל סיטואציה שאת נמצאת בה אף פעם אל תרשי לעצמך לא משנה כמה את עצבנית לדבר בצורה כזו פוגענית להורים שלך. אף פעם. גם אם לפעמים את מרגישה שמגיע להם היחס הזה,הם לא עושים דבר אחד במטרה לפגוע בך. ותשמרי לך את המחשבה הזאת בראש תמיד.

אם יש לך עוד שאלות או שאת רוצה לדבר את מוזמנת לשלוח לי הודעה.'

נשמה שלי כולם עוברים את זה וההתנהגות שלך מובנת, זו תקופה שמבחינת הורמונים בגוף גורמת לך להרגיש ולפעול מבלי לחשוב ,תבקשי סליחה ותנסי לנשום לפני שאת מדברת