תכתבו חלומות מה זה מפחידים שלכם וגם אם אף אחד לא יאמין

כאילו כשאני חושבת על זה, זה היה חלום מפחיד, אבל כשחלמתי אותו לא ממש פחדתי. נלחצתי רק טיפה. זה לא היה סיוט או משהו.

קיצר,
התעוררתי בתוך החלון בקומה שלישית של איזה בית. הקומה הזאת הייתה די מלחיצה, היו בה טפטים מתקלפים ומאובקים כאלה של בניינים ישנים. ואז הארי פוטר התגלגל שם על הרצפה כמו איזה פרופלור והוא שימם כזה כמו במשחקי אימה. והגפיים שלו נעלמו לאנשהו והוא פשוט התגלגל אחריי וברחתי. וקפצתי לתוך הקומה השנייה והיו שם מלא חדרים רייקים של זקנות בסגנון ישן כזה ורגוע, וחדרי ילדים שלווים ונינוחים עם פופים ירוקים, ואז התקדמתי דרך איזה חדר של זקנים עם מלא מלמלות לכיוון איזה מטבח ופשוט שמתי לב פתאום שישבה שם זקנה דקיקה, משהו פחד. יצאת מהר וניסיתי לצאת מהקומה הראשונה אבל בתעות נכנסתי לאיזה חדר שנראה כמו חדר של בנות ים והריצפה שם היא מים צלולים כאלה, וכל האנשים שאני מפחדת מהשיפוטיות שלהם פשוט ישבו שם כולם ביחד.
קיצר אני לא זוכרת איך יצאתי משם אבל אז פתאום הייתי באמצע פסי רכבת שהם בגובה כזה מעל כבישים והייתה שקיעה סגולה ומלא עמודי חשמל וזה היב נדמה כאילו כל העולם ענק ממני בהרבה ורצתי ורצתי והכול רעד וזה היה גובה מטורף.

קיצר רק החלק הראשון היה מפחיד

היה עוד חלום אחד אבל הוא היה ממזמן יותר (שוב, אני אוהבת את החלומות שלי מפחידים. הם לא סיוט או משהו)

שבחלום היה לי אח קטן ממני בכמה שנים (ובמציאות הוא בכלל אח של מישהי אחרת הילד הזה) וקנו לו קלרינט, והוא ניגן זוועה אז אני ועוד מישהי שנשארה לישון אצלי החבאנו את הקלרינט.
וואי וואי והיינו בבית קומותיים, ו2 זקנים ישבו בקומה הראשונה וצפו בטלוויזיה. (בחלום הם היו סבא וסבתא שלי אבל במציאות לא ראיתי אותם מעולם) קיצר התחלנו לשמוע שאיזה מפלצת נוהמת בקצה המסדרון של הקומה השנייה וגם אני וחברה שלי היינו בקומה הזאת, ואז תכננו תוכנית איך לברוח (כמו בסרטים כזה עם מפה שהדבקנו על לוח) ואז רצנו בגרם מדרגות לקומה הראשונה והזקנים ששם אמרו לנו לברוח מהר והם פחדו רצח, והמפלצת התחילה לרדוף אחרינו אבל רק שמענו אותה ולא ראינו אותה. הזקנים נשארו בבית ואנחנו ברחנו.
ואז כל הלילה הסתתרנו איפשהו והיה חשוך ומפחיד רצח והחברה שהייתה איתי (בחלום היא הייתה חברה שלי, במציאות לא ראיתי אותה מעולם) היא בכתה מפחד כל הזמן. ובבוקר היינו בקניון במדרגות הנעות, והמפלצת מצאה אותנו והתקרבה אלינו ואז שמתי לב שזה האח ההוא שלי (רק בחלום הוא היה האח שלי. במציאות הוא לא) והוא פשוט צרח עלינו שנחזיר לו את הקלרינט והתקרב אליינו באיטיות כמו בסרטי אימה ופחדנו רצח ולא זכרנו איפה החבנו את הקלרינט המזורגג הזה (החברה לא זכרה, אני זכרתי אבל אמרתי ששכחתי) והתחננו על חיינו וזה.

שואל השאלה:
נו מה את משאירה מתח

קיצר זה היה יותר מפחיד ממה שזה נשמע, אבל אני אהבתי.

אה לא זוכרת את ההמשך, אני זוכרת שהחלום התחלף להמשך אחר חח

שואל השאלה:
יואוו

ההמשך היה שכאילו חיינו את היום הזה עם הקניון מחדש (נראה לי שהחלום פשוט החליט לתת לנו הזדמנות נוספת כי הקודמת נגמרה בזה שהמפלצת מצאה אותנו), רק שבמקום הקניון, ברחנו לאיזה אוטובוס טיולים וחשבנו שזה אוטובוס רגיל לבית הספר והיה גשום וחשוך, ובו זמנית גם לא היה גשום בכלל והיה מזג אוויר אביבי(מוזר רצח) ואז האוטובוס נסע על מסילות רכבת שבורות כאלה מעל העננים בין איים מרחפים שעליהם היו יערות טרופיים ומערות. משהו ענק, בלתי נתפס, וגם זה היה ממש גבוה מעל תהום איןסופית. (מזל שהעננים הסתירו את התהום) לא היה לי מפחיד אבל זה היה פשוט שוק כי זה היה ממש ענק ולא ייאמן כזה. וזהו פה אני באמת לא זוכרת מה ההמשך. נראה לי שהחלום נגמר פשוט. (אבל זה כאילו פחות מפחיד מהחלק הראשון של החלום)