נמאס לי כבר מהשנה המחורבנת הזאת!

קודם כל, קורונה. היא הרסה לי כמעט הכל השנה. המצב הכלכלי שלנו בבית לא פשוט, יש לנו כסף לדברים הבסיסיים כמו אוכל אבל גם חשבונות ושכר דירה יחסית קשה. עברנו לבית חדש בעיר אחרת שהשכר דירה בו הרבה יותר נמוך אבל עדיין קשה לשלם. בשנה הבאה אני עולה לחטיבה ואני לא מכירה עוד אף אחד, אני לא הולכת לעלות עם חברות שלי ובינתיים יש לי סוג של חברה אחת אבל היא דתייה והיא גדולה ממני בשנה ועוזבת לעיר אחרת בשנה הבאה. בבית ספר אח שלי היה נחשב לילד מופרע למרות שהוא לא כזה, פשוט קשה להכיל אותו ויש לו הפרעת קשב וריכוז, אז פנינו לעורך דין שהונה וניצל אותנו וגנב לנו 200000 ש"ח. וחגגתי יומולדת בסגר. רציתי לעשות בת מצווה ואז הקורונה הגיעה, ואז גנבו מאיתנו כסף שחלקו היה מיועד לבת מצווה שלי. וההורים שלי בסכסוך עם סבא שלי ודודים שלי, והמעט כסף שהגיע אלינו הושקע בחובות שיש להם. המעסיק של אבא שלי לפעמים לוקח אותו לעבודות יותר מאוחרות למרות שהוא מנסה להתחשב בו אבל אבא שלי מסכים כי זה עוד כסף. אבל אף פעם אין מספיק, ואני מבינה אותם וצריך להתחשב. גם גילו לי חוסר בברזל וויטמין די ורכב התנגש באמא שלי אז הולכים למוסך ומשלמים עוד כסף וכבר קשה ואני כל היום בטלפון למרות שצריך לעזור בבית והיום בגלל זה רבתי עם אמא שלי והיא לקחה לי את הטלפון והתעצבנתי עליה והיא אמרה לי שאני לא אבקש ממנה יותר עזרה בחיים ושהכל אני אעשה עכשיו לבד ושאני אחפש לעצמי פנימיה אבל אני יודעת שהמשפחה שלי אוהבת אותי ושהיא לא רצינית ואני מרגישה אנוכית ושאין לי זכות להתלונן בכלל אבל אני חרדתית ואני כל הזמן ביחד ואני יודעת שיש אנשים עם הרבה פחות מזל ממני והחיים בכלל לא חייכו להם אבל גם לי קשה ואני עכשיו מנסה לעזור להורים שלי שיחזרו בעוד כמה שעות כדי לשמח אותם אבל כבר נמאס לי מהשנה הנוראית הזו דיי כבר איתה אמא שלי אומרת שהכל לטובה ושהקורונה תעבור והכל יהיה בסדר אבל הקורונה מרגישה כמו נצח ואני מרגישה שזה לא יעבור אף פעם ושלא יהיה לנו כסף ושאני אשאר חלשה עם חוסר בוויטמינים וחרדתית ואנוכית.
בבקשה אל תדווחו אני כולי בוכה פה והייתי חייבת לפרוק!