כבר נמאס לי סופית רציני

דבר ראשון אני משתתפת בצערך
אני יודעת איך זה מרגיש לאבד מישהו שיקר לך.
תנסה להתקדם הלאה, תחפש אנשים באינסטגרם או טינדר אם אתה ממש רוצה להכיר אנשים, ואם יש לך לפחות מישהו אחד שהוא ידיד שלך תעשו הרבה יציאות במקומות ציבוריים, יש גם חוגים וסדנאות שאתה יכול להצטרף אליהם
לגביי הלימודים - גם לי יש חתיכת עומס אבל בסוף כולם עוברים את זה
ואני בטוחה שאמא שלך מאמינה בך ורוצה לטובתך (:

קודם כל אני מצטערת לשמוע על אמא שלך, אני מבינה אותך לקח לי המון זמן למצוא חברים אמיתיים רק לקראת סוף השנה הזאת מצאתי חברים שבכלל אוהבים אותי חזרה (השנה יא) וגם אני לא יוצאת למועדונים וכאלה אבל תמצא משהו שאתה אוהב ואל תוותר תיצא עוד מהבית תצא מהעיר תלך למקומות אחרים סביבה חדשים ואני מאמינה בך ואני יודעת שתכיר אנשים חדשים. גם לי אין בן זוג.
מקווה שעזרתי :) אל תתייאש יש דברים שלוקחים זמן.

משתתף בצערך אתה יכול לקבל על עצמך 10 דקות לימוד תורה לעילוי נשמת אמא שלך זו מעלה הרבה יותר גדולה מקדיש.
ואגב אתה יכול ללכת לבית הכנסת ולומר קדיש בזמן שאפשר לומר. וביחד עם הלימוד 10 דקות ביום זה עילוי נשמה בשבילה גבוה מאד.

אם אתה רוצה אני יכול ללמוד קצת לעילוי נשמת אמא שלך.
אבל מעלה יותר גדולה שאתה גם תלמד לעילוי נשמתה ותעשה קדיש שיהיה אפשר
ו-"נהנה מהחיים" אמר שחזרו לבתי הכנסת כך שאתה יכול לומר קדיש..

תלך לבד לים, למועדונים, ולמקומות בילוי... תתחיל עם בנים באינסטגרם. ואל תדאג, כשתגיע לצבא תכיר מלא חברים

מה השם של אמא שלך שאני אלמד לעילוי נשמתה?

שואל השאלה:
מירב בת רונית
ואנונימית כן מאוד אני רוצה ללמוד שאני לא יכול ללכת לבית כנסת...
הלוואי ויכולתי ללכת אני בבידוד בגלל שחשדו שלבן דוד שלי יש קורונה (אני גר אצל דודה שלי) ברוך השם אין לו אבל אני צריך להיות בכל זאת בבידוד עד ראשון הבא

אנונימי יקר,

נשמע שהחיים האלו מרגישים לך כרגע כל כך לא הוגנים... נדמה כי מדברייך עולה בדידות לצד אובדן וגעגוע בלתי נסבלים..

ייתכן שהמצב בחוץ, הבידוד שנכפה עליך, ואולי גם הייאוש והאבל הגדולים מבפנים גורמים לך להרגיש תקוע.. כאילו נדמה שבזמן שכולם סביבך ממשיכים הלאה בחייהם, אתה לא מסוגל להתקדם, לעבור הלאה, ליצור קשרים חדשים. משערת שזה יכול להרגיש כל כך מתסכל..

אולי אתה מרגיש גם קצת דחוי, מנסה כל כך חזק להכיר, להשתלב.. אבל נדמה כאילו משהו פשוט לא מצליח.. כמה זה בטח מעייף לרדוף אחרי החברים, אחרי המחשבות והשאלות שרצות בראש..

יקר, מהשאלה שלך עולה כמיהה חזקה לשינוי, כאילו אתה מבקש שמישהו יעזור לך להמשיך ולצעוד קדימה כי אולי לך כרגע הדרך לא כך כך ברורה..

אני רוצה להזמין אותך, אם תרצה, לדבר איתנו באתר של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, יש לנו שם צ'אט אנונימי, בו תוכל לשתף את אחד המתנדבים שלנו במה שעובר עלייך, לדבר עם מישהו שאכפת לו ולקבל אוזן קשבת במקום מכיל ומקבל.. ללא שיפוטיות.

מוזמן כעת או בכל זמן שתרגיש צורך.

מחכים לך שם,
שלך,
מתנדבת סה"ר.