ילדים בלי קשר / בקושי רואים את אבא שלהם תכנסו

שהייתי קטנה לא ראיתי כל כך את אבא שלי כי הוא היה בין מילואים לעבודה עד מאוחר.. אמא שלי בעיקר היית שם..

זה היה קשה ואכזב אותי כל כך הרבה פעמים אבל עכשיו הוא כאן ואבא טוב. ההורים גרושים..
תנסי לדבר איתו על זה ולא לייחס לזה יותר מדי חשיבות,

לא צוחקים עליי בגלל זה..
ואני כבר התרגלתי לזה

מעולם לא צחקו עליי לפי מה שזכור לי, תמיד קיבלו את זה
לא נושא רגיש בכלל בעיניי, אני יודעת שאני לא האשמה כאן ושהמשפחה שיש לי היא מספיקה בשבילי. אין לי שום חוסר או געגוע.
ואני מצטערת שזה נושא רגיש אצלך, והכל בסדר, כל אחד לוקח את אחרת. שימי לך בראש שהמציאות כמו שהיא היא בסדר גמור. את לא חייבת את אבא שלך לצידך כדי להיות מאושרת.

שואל השאלה:
הסיפור אצלי הוא ממש מסובך
אז זה הפך תנושא לרגיש
ובאמת אני היחידה שצוחקים עליה על זה מלא?

אני מתרומה והתורם אנונימי לחלוטין (אף אחד לא יודע מי זה, גם לא אמא שלי). זה נחשב? לא חושב שצחקו עליי על זה אף פעם

אף פעם לא צחקו עלי בגלל זה. אין סיבה שיצחקו או משהו בסגנון. יש לי קשר עם אבא שלי אבל הוא מתנתק וחוזר בחזרה לסירוגין... לא לכולם אני מספרת את הסיפור, כשואלים אותי אז אני אומרת ששהורים גרושים ושאני גרה אצל אמא שלי וזהו, לא מעבר. אבל יש את החברה שתיים הקרובות שכן מכירות את כל הסיפור. לדעתי יש דברים טובים בכל הקטע הזה, אמא שלי היא באמת הבסטי שלי, אני מספרת לה הכל מהכל ולדעתי זה גם בזכות העובדה שאני גרה רק איתה ולא עם אבא שלי. אצל כל משפחה הסיפור הוא שוננהותאמיני לי הסיפור שלי לא פחות מסובך משלך. לומדים לחיות עם זה, גם אני הייתי בוכה- במיוחד בתקופות שהכל עולה מחדש (מי שחווה את נושאי הגירושים מבין על מה אני מדברת) וגם אני הייתי מתעצבנת עליו וגם אני עברתי אצל כמה מגשרים... אלו לא מקרים נדירים, בכל מעגל שתחפשי תמצאי הורים גרושים (משפחה, חברים, מכרים) וזה בסדר וזה לא מוזר ולא שונה, זה דיי נפוץ היום.
לגבי זה שצוחקים עליך, תדברי עם מישהו, עם אמא אם אתן בקשר טוב, תספרי לה שצוחקים עליך וזה לא נעים ואני בטוחה שימצאו פיתרון לזה. או שפשוט תדברי בעצמך עם הילדים, או שכשנחזור ללימודים תעבירי להם שיעור על זה ופשוט העובדות יהיו להם בפרצוף וזה פשוט ישתק אותם.
בהצלחה :) ואם את רוצה לדבר את מוזמנת

שואל השאלה:
^סליחה שאין פרח נגמרו לי❤
ואני יודעת שהרבה עברו גירושים וזה בסדר גם ההורים שלי גרושים מגיל 6
אבל אצלי יש תסביך אב דיי גדול... העניין מאוד הסתבך חוץ מהגירושים והייתי ועד עכשיו לפעמים מאוד בוכה ועצובה בגלל זה

אני לא מדברת עם אבא שלי כבר משהו כמו 8 חודשים.
להגיד לך שצחקו עלי על זה? ממש לא, וגם אם כן אז הם סתם מפגרים. אם הם צוחקים עליך, תצחקי עליהם בחזרה, לכל אחד יש פגמים, תחפשי את הפגמים אצלהם, זה לא מה שאני עושה בגלל שאצלי החברים לא צוחקים בנושא הזה, אבל אם הם היו צוחקים עלי זה מה שהייתי עושה, אל תיתני להם את התענוג.
בהצלחה :)

שואל השאלה:
^תודה 3>