אני נתקלת הרבה בזמן האחרון באנשים שאומרים את הדעה שלהם על הדת ומקבלים תגובות די נוראיות.

אמונה אמורה להיות דבר אישי. ממתי זה לא בסדר להגיד שאתה חושב שהדת לא טובה?
כל אחד מאמין בצורה שונה לפני שהוא מקשיב לכל הרבנים או מה שזה לא יהיה.
ואז שמישהו יוצא נגד הדת וחושב שהיא לא טובה מנקודת מבט חיצונית (דת היא כת פשוט גדולה יותר ובאמת מרגישים תסכול מלהיות במצב הזה של חוסר מענה לצרכים שלך רק בגלל דת) מה שבאמת נכון (ואנשים מאמינים שאומרים יו לא התנך ממש בסדר וגם התורה שבא על פה... על פי רוב הרבנים התורה מתאימה לפעם והיום זאת תקופה אחרת). כאילו למה אי אפשר להבין שלמישהו לא בא להאמין באל שאומר שצריך לזרוק אבנים למוות על מי שחילל שבת או שאם מישהו אנס מישהי הוא פשוט יקח אותה לאישה המי יודע כמה שלו.
ואז גם מאחלים לאנשים שיוצאים נגד הדת ללכת לגיהינום מה שממש אירוני כי זה מראה שמי שכתב לו קללות כי הוא יצא נגד הדת לא מבין בדת בעצמו כי איפה בידיוק אמרו שיש גיהינום ביהדות?
תסבירו לי את זה בבקשה. למה.