מישהו יכול לתת לי דעה על פרק קטן מסיפור שאני כותבת?

גם אני ראיתי את זה, גם היא ראתה את זה.
תלתלים זהובים כשמש, שפתיים רכות ועדינות,
אני זוכר אותה, היא ראתה את זה, היא הייתה שם.
היא הילדה שאני מחפש מתוך האלף שהיו שם.
זה היה בשמיים.. בובה שחורה, עיניים בררניות שנדמה שהם בוחרות ומתלבטות, בוחרות גורל.

היא נעצה בבובה מבט, והסתכלה עליי,הרגשתי זרם בגוף, שהילדה מבקשת ממני לברוח כי אני בסכנה, היא קלטה את זה, שמשהו לא אנושי קורה פה, משהו מסוכן בעל גורל.

היא רצה, היא רצה משם, ואני נעלמתי, לתוך בור עם תחתית שולטת, אוכלת נשמות, הופך אותך למוטציה. משהו בעיניים של הבובה, הזכיר לי את הילדה הזאת, שהיה דרמה סביבה, ילדה חטופה.

אני כרגע חסר שליטה, עדיין בתור הבור, כבר חמש שנה, אני רואה את הילדה שרצה מהבובה בחלומות, היא הייתה רק בת שלוש עשרה, איך היא קלטה אותה? איך היא קלטה את הבובה והעבירה לי את המסר לברוח בעיניים? אני לא יודע.

יש לי זמן לצאת לעולם פעם בשנה, לראות אנשים מסויימים, ואני מנסה לחפש אותה, זה הזמן.
אני יוצא החוצה, זה הזמן שלי לצאת לעולם, פעם בשנה, אני לא יכול לדבר עם אנשים, אלא אם כן זאת קיקיו, הרוח שבתוך הבובה.

אני הולך ברחוב, אני שומע צעקות של השם שלי - " ליאם, ליאם!" - זה היה נשמע קול של אישה, הצעקות היו עד כדי כך חזקות שנפלתי על הרצפה מכאב, הרצפה שאבה אותי פנימה.

אני לא הבנתי מה קרה, השעה שלי לא נגמרה, מה עשיתי לא נכון?
ציפיתי לראות את קיקיו, הבובה, אבל ראיתי אישה.. זאת הייתה היא.
תלתלים זהובים כשמש, והשפתיים הבולטות והעדינות שלה.
היה לה כפתורים במקום עיניים, נזל לה מגלגל העיניים דם, מלא דם.

היינו בחדר, היא הייתה בישיבה מזרחית, רק שבידה היה משחק ילדים.