אפשר עידוד? סיימתי אתמול אצ החטיבה והיה לי ערב פרידה ונפרדתי מהמחנכת שלי ועצוב לי ממש

זה מזכיר לי שכשעזבתי את היסודי היה לי ערב עם כל המורות והשכבה ואז כל כיתה בנפרד והמורה עשתה לכולם שיחה לבד ואני פשוט רציתי לבכות
ככ אהבתי אותה ופחדתי להיפרד
וחשבתי שאני אהיה "חננה" (הייתי קטנה אבלל) אם אבכה וזה
קיצר התאפקתי והלכתי לבכות בשירותים
ועכשיו לשאלה ,יעבור לך מנסיון כפי שאפשר להבין

לא נורא תזכרי בה שתיהיה עצובה

שואל השאלה:
איך הצלחת לשמור איתה על קשר ככה?

לזכור שהיא לא נעלמת ולא הולכת לשום מקום. זה שהיא לא המחנכת שלך לא אומר שהעולם נגמר.
אני עדיין בקשר עם המחנכת שלי מכיתה ח ואני עכשיו עולה לכיתה יב. תשמחי שיש לך חוויה כזו מדהימה וזכרון כזה טוב ממורה.