29 תשובות
.
אנשים ממשיכים לפגוע בי שוב ושוב.
קשה לי, לאף אחד לא באמת אכפת ממני ואני מרגישה ככ בודדה.
קשה לי, לאף אחד לא באמת אכפת ממני ואני מרגישה ככ בודדה.
אני בוכה לרוב בגלל שאני כבר לא מסוגלת לשאת על עצמי דברים ולקחת אליי הכל אז אני מרגישה שאני כבר עומדת להתפרק ואז הדמעות מגיעות
וואי אם מישהו מרים עליי תקול או מכניס אותי לפינה של ריב כזה , אני מתחילה לבכות רצח
כל פעם זאת סיבה אחרת לגמרי
מחשבות, לילה מאוחר, נזכר בעצמי ומי שאני ובעתיד, צביטה בלב. התרגשות יתר. זאת הדרך שלי לפרוק
אעע ממלא דברים
מכות(קלמזית בטירוף נופלת לפחות 5 פעמים ביום)
מוות(לא שלי, כן?..)
סרטים/סדרות
לפעמים מול המראה xd
ריבים עם אמא/חברות
מכות(קלמזית בטירוף נופלת לפחות 5 פעמים ביום)
מוות(לא שלי, כן?..)
סרטים/סדרות
לפעמים מול המראה xd
ריבים עם אמא/חברות
שואל השאלה:
shir9
כנל וואי
shir9
כנל וואי
אנונימית
ריבים עם המשפחה בעיקר
בדידות , מחשבות על העבר , רבים עם חברה טובה .
אנונימית
אם אני בוכה זה רק מסרטים או כשאני טועה בדרך בכביש מהיר. לפני כמה זמן פניתי בטעות לכיוון בש וזה גרם לי לנסוע שעתיים וחצי כדי להגיע הביתה. מתסכל
אנימה
ביכלל שאני מפחדת לאישר לבד בעולם ובגלל שאני מתביישת בגוף שלי ולא רוצה לאכול אז זה מביא לי בעיות שאני לא רוצה אבל הביטחון שלי
סדרות וסרטים
התפקיד של הבכי עדיין אינו ברור די צרכו ותאוריות שונות הוצעו על-מנת להסביר את התופעה.
על פי צ'ארלס דרווין, הבכי הוא מנגנון שהתפתח באבולוציה, באמצעותו בני אדם (ובמיוחד ילדים) מושכים את תשומת-לבם של אחרים ומגייסים את עזרתם.[1] הסבר זה מופיע גם בתאוריות עכשוויות יותר, על-פיהן הבכי הוא דרך לגייס עזרה באמצעות תקשורת לא מילולית.[2]
השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי (בהשוואה לדמעות מסוגים אחרים, כגון אלו הזולגות על-מנת לסלק גוף זר מהעין) ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, הקשור לדחק.[3][4] עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדי. תאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי.[5]
מחקרים רבים מאששים את המסקנה שבכי הוא תהליך פיזיולוגי נחוץ ויעיל, המאפשר לאדם להתמודד עם מצוקות[6]:
הביוכימאי ד"ר ויליאם פריי, מצא במחקרו שדמעות הזולגות על רקע רגשי שונות בהרכבן הכימי מאלה הזולגות בגלל גירוי כגון חיתוך בצל. הוא טוען שמטרת הדמעות הזולגות על רקע רגשי היא להרחיק מהגוף פסולת או חומרים רעילים, כשם שאנו מרחיקים חומרי פסולת אחרים. החומרים המורחקים על ידי הדמעות מצטברים בגוף עקב מצבי מצוקה. כמה מהם זוהו בדמעות האדם, בייחוד ההורמון acth וקאטכלומינים. גם מגנזיום נמצא, יסוד שעלול להרעיל את מערכת העצבים מעל סף גבוה מדי. המסקנה אליה הגיע היא: כאשר אנו עוצרים את דמעותינו, אנו עלולים להיעשות רגישים יותר לבעיות נפשיות וגופניות שונות. במחקרים שערך על מבוגרים בוכים, מצא שרובם דיווחו על הקלה אחרי בכי הגון.[7]
בנוסף על פינוי רעלים מהגוף, הבכי גם מפחית מתח. במחקרים על מבוגרים שקיבלו טיפול נפשי, נמצאו ירידה בלחץ הדם, בדופק ובחום, ודפוסי גלי מוח מתואמים יותר אחרי שעת טיפול שבה הם בכו או הביעו זעם. השינויים האלה לא נצפו בקבוצת ביקורת, שרק התעמלה במשך פרק זמן דומה.[8] במחקרים אחרים, נמצא שהתפרצויות בכי רבות במהלך הטיפול משפרות במידה משמעותית את מצבו הנפשי של המטופל, בניגוד למטופלים שלא הביעו את רגשותיהם בדרך זו במשך הטיפול.[9]
כמו כן, נמצא קשר בין בכי לבריאות גופנית, ושאנשים שבוכים יותר ומתייחסים לבכי בצורה חיובית יותר סובלים פחות מכיבי קיבה ומדלקות מעיים.[10] נמצא כי הבכי הביא גם להקלה בתסמיני אסתמה ולריפוי קדחת השחת.[11] התנהגותם של אוטיסטים מעידה גם היא על התועלת שבבכי. כמה מטפלים מציינים שיפור עמוק ומהיר אצל ילדים אוטיסטים שקיבלו עידוד לבכות ולהביע זעם בזמן הטיפול.[12]
תוצאות אלה היו מעודדות עד כדי כך, שכמה פסיכולוגים פיתחו גישה דומה לטיפול בילדים אלימים במיוחד. טיפול זה הוביל לשיפורים ניכרים בקרב הילדים שקיבלו עידוד להביע זעם ולבכות.[13]
תפקיד רגשי-חברתי
gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו.
על פי תאוריות מסוימות,[דרוש מקור] אצל הרך הנולד הבכי הוא שפה ואינו מעיד בהכרח על מצוקה כלשהי, אלא מהווה בקשה מהסובבים להתייחס אליו ולטפל בצרכיו. לאחר שהפעוט שולט בשפה ויכול להביע את עצמו במילים, הבכי מתמעט ופעוט בוכה עקב כאב, כעס או תסכול, עד לגיל שבו אוצר המילים שברשותו מאפשר לו להביע רגשות אלה במילים.
אצל הבוגר הבכי, בדומה להכנעה, מלווה בשינוי בסטטוס החברתי של הבוכה, אלא שלא כמו ההכנעה שהיא ביטוי לוויתור על מעמד היררכי קבוע ומאוד מזוהה, הבכי נותן לבוכה מעמד חברתי נייטרלי וארעי. נייטרליות זו מבטיחה לבוכה הן את עזרתם של המתחרים מולו על המעמדות החברתיים, והן את תשומת לבה המיוחד של אותה החברה. יש הפורקים בבכי תחושות קונפליקט קשות כגון לחץ חברתי או תחרות קשה; הבכי עשוי לגרום לעמיתים לרכך לעת קצרה את עוצמת התחרות ולהקל על עומס הלחץ (למשל עבריין שבוכה בפני השופט בניסיון לרכך את גזר הדין). הבכי גם תורם להתעשתות מסוימת של הבוכה, לאחר תחושת לחץ שאיימה לשתקו.
כאבים פיזיים חזקים יכולים גם הם ליצור בכי, אלא שכאן הבוכה מנצל בצורה אינסטיקטיבית את התגובה של החברה לבכי, ומשיג את אותו מעמד של תשומת לב ורחמים ארעיים במעין מרמה טבעית. ניתן לומר איפוא כי בכי מחמת כאבים שאינם חברתיים הוא בכי רק במובן של הביטויים הפיזיולוגיים.
על פי צ'ארלס דרווין, הבכי הוא מנגנון שהתפתח באבולוציה, באמצעותו בני אדם (ובמיוחד ילדים) מושכים את תשומת-לבם של אחרים ומגייסים את עזרתם.[1] הסבר זה מופיע גם בתאוריות עכשוויות יותר, על-פיהן הבכי הוא דרך לגייס עזרה באמצעות תקשורת לא מילולית.[2]
השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי (בהשוואה לדמעות מסוגים אחרים, כגון אלו הזולגות על-מנת לסלק גוף זר מהעין) ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, הקשור לדחק.[3][4] עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדי. תאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי.[5]
מחקרים רבים מאששים את המסקנה שבכי הוא תהליך פיזיולוגי נחוץ ויעיל, המאפשר לאדם להתמודד עם מצוקות[6]:
הביוכימאי ד"ר ויליאם פריי, מצא במחקרו שדמעות הזולגות על רקע רגשי שונות בהרכבן הכימי מאלה הזולגות בגלל גירוי כגון חיתוך בצל. הוא טוען שמטרת הדמעות הזולגות על רקע רגשי היא להרחיק מהגוף פסולת או חומרים רעילים, כשם שאנו מרחיקים חומרי פסולת אחרים. החומרים המורחקים על ידי הדמעות מצטברים בגוף עקב מצבי מצוקה. כמה מהם זוהו בדמעות האדם, בייחוד ההורמון acth וקאטכלומינים. גם מגנזיום נמצא, יסוד שעלול להרעיל את מערכת העצבים מעל סף גבוה מדי. המסקנה אליה הגיע היא: כאשר אנו עוצרים את דמעותינו, אנו עלולים להיעשות רגישים יותר לבעיות נפשיות וגופניות שונות. במחקרים שערך על מבוגרים בוכים, מצא שרובם דיווחו על הקלה אחרי בכי הגון.[7]
בנוסף על פינוי רעלים מהגוף, הבכי גם מפחית מתח. במחקרים על מבוגרים שקיבלו טיפול נפשי, נמצאו ירידה בלחץ הדם, בדופק ובחום, ודפוסי גלי מוח מתואמים יותר אחרי שעת טיפול שבה הם בכו או הביעו זעם. השינויים האלה לא נצפו בקבוצת ביקורת, שרק התעמלה במשך פרק זמן דומה.[8] במחקרים אחרים, נמצא שהתפרצויות בכי רבות במהלך הטיפול משפרות במידה משמעותית את מצבו הנפשי של המטופל, בניגוד למטופלים שלא הביעו את רגשותיהם בדרך זו במשך הטיפול.[9]
כמו כן, נמצא קשר בין בכי לבריאות גופנית, ושאנשים שבוכים יותר ומתייחסים לבכי בצורה חיובית יותר סובלים פחות מכיבי קיבה ומדלקות מעיים.[10] נמצא כי הבכי הביא גם להקלה בתסמיני אסתמה ולריפוי קדחת השחת.[11] התנהגותם של אוטיסטים מעידה גם היא על התועלת שבבכי. כמה מטפלים מציינים שיפור עמוק ומהיר אצל ילדים אוטיסטים שקיבלו עידוד לבכות ולהביע זעם בזמן הטיפול.[12]
תוצאות אלה היו מעודדות עד כדי כך, שכמה פסיכולוגים פיתחו גישה דומה לטיפול בילדים אלימים במיוחד. טיפול זה הוביל לשיפורים ניכרים בקרב הילדים שקיבלו עידוד להביע זעם ולבכות.[13]
תפקיד רגשי-חברתי
gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו.
על פי תאוריות מסוימות,[דרוש מקור] אצל הרך הנולד הבכי הוא שפה ואינו מעיד בהכרח על מצוקה כלשהי, אלא מהווה בקשה מהסובבים להתייחס אליו ולטפל בצרכיו. לאחר שהפעוט שולט בשפה ויכול להביע את עצמו במילים, הבכי מתמעט ופעוט בוכה עקב כאב, כעס או תסכול, עד לגיל שבו אוצר המילים שברשותו מאפשר לו להביע רגשות אלה במילים.
אצל הבוגר הבכי, בדומה להכנעה, מלווה בשינוי בסטטוס החברתי של הבוכה, אלא שלא כמו ההכנעה שהיא ביטוי לוויתור על מעמד היררכי קבוע ומאוד מזוהה, הבכי נותן לבוכה מעמד חברתי נייטרלי וארעי. נייטרליות זו מבטיחה לבוכה הן את עזרתם של המתחרים מולו על המעמדות החברתיים, והן את תשומת לבה המיוחד של אותה החברה. יש הפורקים בבכי תחושות קונפליקט קשות כגון לחץ חברתי או תחרות קשה; הבכי עשוי לגרום לעמיתים לרכך לעת קצרה את עוצמת התחרות ולהקל על עומס הלחץ (למשל עבריין שבוכה בפני השופט בניסיון לרכך את גזר הדין). הבכי גם תורם להתעשתות מסוימת של הבוכה, לאחר תחושת לחץ שאיימה לשתקו.
כאבים פיזיים חזקים יכולים גם הם ליצור בכי, אלא שכאן הבוכה מנצל בצורה אינסטיקטיבית את התגובה של החברה לבכי, ומשיג את אותו מעמד של תשומת לב ורחמים ארעיים במעין מרמה טבעית. ניתן לומר איפוא כי בכי מחמת כאבים שאינם חברתיים הוא בכי רק במובן של הביטויים הפיזיולוגיים.
אני לא בוכה בדרך כלל
כי זה מצטבר אני לא בוכה על כל שטות וגם לא על דברים קריטיים .. אני שומרת לתקופה ארוכה חח ובסוף בוכה
כי סיימנו יומני הערפד
עצבים
אני בוכה כשאני רואה מישהו בוכה שקשה לו וכואב לו בחיים.. אם למישהו מהחיים שלי קשה.. אותו דבר אצלי.
אבל בתאכלס, החיים יפים
אבל בתאכלס, החיים יפים
אני לא בוכה בדרכ
אוקיי חמש דברים:
1. סרטים (בעיקר סרטי דיסני) וסדרות (בעיקר אנימות)
2. ריבים עם המשפחה (בעיקר עם אמא שלי)
במיוחד על דברים שהיא לא מעריכה אותי או מצפה ליותר מידי, או לא מרשה לי דברים מוגזמים.
3. כשיש דברים שאני מחזיקה מעצמי לא לבכות ואז זה חוזר על עצמו זה מצטבר ואז הכל מתפרץ.
4. כשאני מאוכזבת מעצמי- מהרבה בחינות אם עשיתי מעשה שאני מתחרטת עליו והבנתי שטעיתי או שאני לא מקבלת ציון גבוה במבחן. דברים שאני לא מצליחה...
5. כשאני נזכרת או מדברת על אחד הדברים/ כמה מהדברים שהזכרתי למעלה.
1. סרטים (בעיקר סרטי דיסני) וסדרות (בעיקר אנימות)
2. ריבים עם המשפחה (בעיקר עם אמא שלי)
במיוחד על דברים שהיא לא מעריכה אותי או מצפה ליותר מידי, או לא מרשה לי דברים מוגזמים.
3. כשיש דברים שאני מחזיקה מעצמי לא לבכות ואז זה חוזר על עצמו זה מצטבר ואז הכל מתפרץ.
4. כשאני מאוכזבת מעצמי- מהרבה בחינות אם עשיתי מעשה שאני מתחרטת עליו והבנתי שטעיתי או שאני לא מקבלת ציון גבוה במבחן. דברים שאני לא מצליחה...
5. כשאני נזכרת או מדברת על אחד הדברים/ כמה מהדברים שהזכרתי למעלה.
ריבים עם אמא שלי.. חברות שלא מפסיקות לפגוע בי, כאב בלתי פוסק.. רצון למות.. שיימינג.. בעיות בלימודים.. חוסר אהבה עצמית, עצב, בדידות ולפעמים גם אני סתם בוכה בלי סיבה..
אני גם בוכה מהמון שירים, סדרות וסרטים..
אני גם בוכה מהמון שירים, סדרות וסרטים..
האמת שחושבים עלזה, אני בוכה כמו מכל דבר.. אפילו אם אני אשמע מנגינה של פיאנו אני אתחיל לבכות..
דיכאון
משפחה
אנונימית
כל אחד בוכה ממשהו אחר
אני בוכה לעיתים רחוקות
רק שאני מדברת על סבתא שלי ז"ל
כשההורים שלי ממש אבל ממש מעצבנים אותי כאילו ברמה של מחרפנים אותי
רק שאני מדברת על סבתא שלי ז"ל
כשההורים שלי ממש אבל ממש מעצבנים אותי כאילו ברמה של מחרפנים אותי
אנשים שאני מאבדת,קראש שבכלל לא אוהב אותי אבל אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש,ריב עם אמא שלי,בקיצור כמעט כל דבר.