מה ההבדל בין פוזיטיביזם לאמפיריציזם?

אמפיריציזם מהווה בסיס לפוזיטיביזם.
לפי אמפיריציזם מקור הידע של הסובייקט (אדם) הוא באובייקט שנתפש בחושים, ופוזיטיביזם מגביל את הוודאות של הידע האנושי בחקירה מדעית של האובייקט.

שואל השאלה:
כלומר, ההבדל בניהם הוא החקירה של האובייקט?

לפי האמפיריציזם- אובייקט שנתפס בחושים- קיים
לפי הפוזיטיביזם- אובייקט שנתפס בחושים והוכח בצורה מדעית כקיים- קיים (?)

כן, פוזיטיביזם דוגל בחקירה יותר מעמיקה של האובייקט (הטבע לדוגמא), הוא מתבסס על ניסיון החושי המעוצב ע"י צורות רציונליות (כמו לוגיקה, מתמטיקה וכו'). למעשה הוא רואה במדע האמפירי את הידע הבלעדי של האנושות ודוחה גישות אחרות לרכישת ידע וודאי

שואל השאלה:
שכוייח

בהצלחה כפרע

שואל השאלה:
חחח זה היה לא צפוי

העיקרון אותו לקחו ותיקנו הפוזיטיביסטים מהאמפיריציסטים הוא שטענה נשפטת כפונקציית אמת שמקבלת ערך אמת או שקר, אם ורק אם ניתן לבחון את התאמתה למציאות על ידי תצפית חושית. הפוזיטיביסטים הוסיפו לכך את הקריטריון שמקבל מונחים תאורטיים. אבל מבחינת המתודה, הם בוודאי מעט רציונליסטים.

הרחבה:
לפי האמפיריציזם כל הידיעות שלנו מגיעות מההתנסות החושית, אידאה שלא נתפסת בחוש איננה אמתית. בעיקרון, האמפיריציסטים/ הפוזיטיביסטים הלוגיים קיבלו את העמדה הזו. מבחינתם כל משפט (או: טענה) שאי אפשר לבדוק את התאמתו למציאות בחוש הוא חסר מובן. למשל, טענות על אלוהים או על ערכים הן חסרות מובן.

אלא שבמדע, שהוא סלע הידיעה של הפוזיטיביזם הלוגי, יש מונחים שמורים על אובייקטים שאינם בני תצפית ישירה, כמו אלקטרון או כוח הכובד. בהתאם לכך, ב-1939 רודולף קארנאפ שינה את הבוחן לטענה בעלת מובן והוסיף שהיא יכולה לכלול מונחים תאורטיים שהכרחיים לתורות מדעיות.

ובכלל, המתודולוגיה המדעית היא רציונליסטית - לא במובן שהיא מגיעה רק מהשכל, אלא שיסודותיה מקורם בתבונה ובחשיבה שלנו. אם שיטה היא אינדוקטיבית, אנלוגית או אבדוקטיבית הרי היא חורגת מההתנסות החושית ואם כך איננה ידיעה לפי הבוחן האמפיריציסטי. יתר על כן, אנחנו שופטים תאוריות לפי בחנים של אלגנטיות ופשטות ע"י עקרונות כמו התער של אוקאם, יופי מתמטי מספר קטן ככל היותר של פוסטולטים וכד'.

לכן, האמפיריציסטים הלוגיים באמת לא ראו במדע מתודה דדוקטיבית שמטרתה להוכיח, אלא לאושש השערות - וזהו חידושו של המפל: אי-הפרכה מאמתת את האימפלקציה המטריאלית, אבל כפי שפופר מראה אישור שלה לא מוכיח אותה. לעשות "שינוי השם" לאי-הפרכה זהו תעלול סמנטי ריק.

אמנם, מתוך הנחות כאלה קשה להחזיק בעמדה אינפורמטיביסטית כלפי המדע, כפי שאני משער שהפוזיטיביסטים החזיקו בה, כל המפעל הגדול עומד על כרעי תרנגולת. איך דבר שלא מחדש לנו אלא שלילה של טענות הוא דרך להשיג ידיעות פוזיטיביות על העולם?

שואל השאלה:
תודה על הפירוט.

אז בעצם, לטענתך (טענה דומה מופיעה גם ב־"אמת ולא יציב", אני צודק?), גם הפוזיטיביזם הוא קצת רציונלי בגלל ההנחות (ה־לא אמפיריות) המדעיות עליהם הוא מסתמך בבדיקת עצמים אחרים?

כן, הטענה הזו נמצאת אצל רבים ממבקרי הפוזיטיביזם, וגם אצל אברהם ב"אמת ולא יציב" ובספרו: "את אשר ישנו ואשר איננו: על דת, מדע ומיתוס", כפר חסידים תשס"ו.

מה שאני אומר הוא שההנחה היסודית של הפוזיטיביזם לקוחה מהאמפיריציזם של יום ומויטגנשטיין המוקדם:

באמפיריציזם היומיאני - אידאות אמתיות מגיעות מהחושים.
אצל ויטגנשטיין - משפטים הם פונקציות אמת: אם האובייקטים אליו מתייחסות מילות המשפט מתקיימים במציאות אז המשפט מקבל ערך אמת, ואם לאו, ערך שקר.