פשוט כנסו ותקראו

הכל טוב , תנשמי. אני מציעה לך להתחבר לאחת שיש לה עם מי להסתובב בואי נגיד , ודרכה להחתבר לחבורה שלה

שואל השאלה:
כן אבל זה קשה עכשיו כי עכשיו חופש וזה

תקשיבי
אני בכיתה עם איזה 30 ילדים ושל כל הבנות הייתי חברה פעם. היום יש לי ארבע חברות בקושי אבל חברות אמיתיות שאני באמת יודעת שאני הולכת להזדקן איתן.
עדיף חבר אחד אמיתי מאשר מלא שהם לא חברים, ואם תמצאי כזה, כל התחושה הזאת של הרקנות ובלבד הכל יעלם.

למה זה כל כך מוזר שאנשים עוברים את אותו הדבר?
יפה שלי, זאת רק תקופה. אני עוברת את זה אבל אני יודעת שבקרוב אני אמצא את החברים שלי, ושאני לא לבד במאה אחוז. יש לי את המשפחה, החיות שלי, חברים באינטרנט ובתכלס? הם הכי חשובים לי.

וואי בתחילת השנה הייתי בול כמוך. תבחרי חבורה שהיית רוצה להיות חלק ממנה ובהתחלה תתחברי לכל אחד מהילדות בנפרד מאוד ואז אחרי שעות לחברה טובה של כולם שם, תיכנסי יותר לדברים שלהם נגיד כשהם סתם מדברים (כשנחזור לבית ספר) או תקבעי משהו עם ילד אחד ואז תשאלי את מי נצרך והוא כנראה יגיד את הילדים מהחבורה ואז ככה תקבעו. בהצלחה! (אני חושב שיהיה לך קשה בחופש, אבל תנסי אישי כשנחזור ללימודים)

מה זה משנה.. בכל מקרה אחרי שתסיימי בית ספר לא תזכרי אף אחד ותתעסקי בדברים אחרים.. וואלה אין כמו בבית.

אני ממש מכירה את זה. זה בדיוק המצב שלי. אבל... טיפה עוזר לי לדעת שהרי בחיים לא תמיד יש לך אנשים אבל תמיד יש לך את עצמך. תמיד. אז... אני עובדת על זה שיהיה לי יותר טוב להיות לבד, עם עצמי. לקרוא, לנגן או סתם לבהות בקיר. זו לא ממש עצה אבל באמת באמת אין לך מה להאשים את עצמך ולחשוב שמשהו אצלך לא בסדר כי את מעולה. יש אנשים שהתחברו עם אחרים ויש כאלה שלא מצאו את המקום שלהם עדיין. אני יודעת שזה קשה, וזה קשה גם לי כמובן, אבל כדאי לך להבין שגם אם יהיו לך חברים הם ב90% לא חברי אמת ואת לא צריכה חברים רק בשביל להעביר את הזמן.