די אין לי כוח אני מרגישה חרא (זה ארוך, אבל אשמח שתעזרו לי)

יש לי רגישות לרעשים (מיזופוניה) וממש קשה לי לשמוע רעשים של אנשים אוכלים.
הלכתי לטיפולי סי בי טי כדי להקל על זה וזה מאוד השתפר. בדרך כלל הרעשים כבר לא מפריעים לי כל עוד גם אני אוכלת ועסוקה בעצמי באכילה.
לפני קצת יותר משנה החלטתי להפוך לצמחונית, אבל ההורים שלי לא הרשו לי אז בינתיים אני רק מפחיתה באכילת בשר ואוכלת בשר רק פעמיים בשבוע.
הפעמיים האלה בדרך כלל בסוף השבוע כי אז אמא שלי מכינה אוכל בשרי ממש טעים שקשה לי לא לאכול.
הבעיה היא, שאר השבוע. קשה לי מאוד למצוא אוכל צמחוני שאני אוהבת ותמיד יוצא מצב שאו שאני נשארת רעבה כי לא אכלתי מנה עיקרית משביעה, או שאני מאלתרת מנה צמחונית, אבל אז תמיד כולם מתחילים לאכול לפני, וזה יוצר את הבעיה עם הרעשים. בימים טובים זה רק גורם לי להתעצבן, בימים רעים, אני מתחילה לבכות ולצרוח על כולם, ובדרך כלל אני רצה לחדר שלי וטורקת את הדלת.
השבוע התחיל החופש הגדול, אז חשבתי שעכשיו, כשיש לי זמן, אני יכולה להכין לעצמי מראש את הארוחה שלי, וזה מה שעשיתי היום. סוף סוף *אני* הכנתי *לעצמי* משהו *שאני* אוהבת. זה דרש אפיה בתנור, והוצאתי את זה מהתנור בדיוק כשכולם ישבו לאכול. ואז, גיליתי שזה לא מספיק עשוי ואני צריכה להחזיר את זה לתנור. אבל כבר כולם התחילו לאכול, לפני, וזה ממש הטריף אותי, והתחלתי לבכות, ואף אחד לא עזר לי, כולם המשיכו לאכול. רצתי לחדר שלי, טרקתי את הדלת והמשכתי לבכות.
רק אחרי שכולם סיימו לאכול, אבא שלי בא לדבר איתי, ציפיתי שהוא ינחם אותי, שינסה למצוא דרכים לעזור לי, אבל במקום זה הוא כעס עלי, והתייחס לזה כאילו זו אשמתי. צרחתי עליו, וכשהוא יצא מהחדר שלי הוא אפילו לא סגר את הדלת. בערך חצי שעה אחרי זה כבר הייתי ממש רעבה וירדתי לאכול את המנה שלי שכבר הייתה קרה, עדיין כעסתי על כולם ולכן חזרתי לחדר שלי. כמה דקות אחר כך, אמא שלי נכנסה לחדר שלי והתחילה לצרוח עלי, למה? כי שכחתי לפנות את הכלים (את הכלים שלי כן פיניתי, היא כעסה כי לא פיניתי את הכלים האחרים: בקבוק מים, צלחת ירקות...)
זו סיבה לצרוח עלי?
א. הבנתם מה עשיתי לא בסדר?
ב. יש לכם דרך כלשהי לעזור לי?