הגעתי לשלב בבולימיה שלי שאין לי כבר ממש בולמוסים

את אוכלת אוכל בבוקר ומקיאה אותו רק בערב?
את מבינה ששעה אחריי שאכלת כבר כבר אין מה להקיא?

שואל השאלה:
בצהריים לקראת אחרהצ כזה
ואני יודעת שהקלוריות כבר מתעכלות

לא יודעת להגיד אם זה טוב או לא
אבל לדעתי זה אולי החמרה..
כי זה כבר לא בעניין של קלוריות
זה כבר בעניין של שיגרה
ההפרעת אכילה כבר נתמעה כלכך בשגרה שלך שזה נהיה לגמריי רק העניין של השליטה והקלוריות כבר לא פקטור. [ככה אני רואה את זה ממה שרשמת פה]

את עלית במשקל מאז שהתחלת לאכול ככה? או שנשארת אותו דבר?

שואל השאלה:
כן זה כבר די ככה אצלי גם די הפסקתי לספור קלוריות(הרבה דברים אני פשוט יודעת את הקלוריות) ועכשיו אני די יותר בבולימיה מהאנורקסיה אבל לפני בערך חודש-חודשיים הייתי מחשבת קלוריות פשוט במקום ולא כותבת את זה,פשוט זוכרת מה אכלתי וכמה קלוריות כל דבר

שואל השאלה:
ברור שעליתי אבל המשקל שלי כל הזמן עולה ויורד

אני כלכך מבינה אותך ומזהה איתך
מרגיש לי שכל חודש שעובר אני מגלה צד חדש בהפרעת אכילה שלי
התחיל מאנורקסיה וספורט
עבר לבולמיה עם הקאות והרבה צום
ואז בולמוסים בלי הקאות או ספורט ובקושי צום (אבל זה לא רגשי אז זה לא בינג איטיניג דיסאורדר)
ואז רק בולמוסים הקאות
ועכשיו זה בולמוס אחד ביום של 2000קקל אולי יותר וצום ל24 שעות
לא יודעת איך אני לא עולה במשקל ואני מפחדת על החיים שלי
לא מצליחה לחזור למסלול
לא מצליחה לאכול כמו שצריך
אבל לפחות אני לא מקיאה וזה בתקווה יאזן לי מתישהו את הבולמוסים

מקווה ששתינו נהיה בריאות יותר 3>
ממליצה לך לנסות להפסיק עם ההקאות
השיט הזה באמת מתיש
ואמנם אחר כך מרגישים שליטה
אבל בשבילי צום נותן הרבה יותר שליטה (אולי כי התחלתי מאנורקסיה) וגם יותר "בריא" מהקאות..
אז אם את לא מצליחה לצאת מההפרעת אכילה אז אולי תנסי לשנות אותה (?)
זה חרא עצה אבל אני פשוט יודעת כמה קשה לצאת מזה

שואל השאלה:
מזדהה רצח גם לי כל הזמן משתנה פעם אחת אני מצמצת רצח בקושי אוכלת 300 קלוריות עושה מלא ספורט ושבוע אחרי אני בבולמוסים של החיים ולפעמים אפילן אין לי כוחות להקיא ולפעמים פשוט הכל ביחד מעורבב ובלגן אחד גדול
ועכשיו החרא הזה בלי צומות או צמצומים בכלל :/

שואל השאלה:
אני מתה לחזור לאנה(רק אנה) אבל אני פשוט לא מצליחה כל פעם שאני איכשהו מצליחה לא להקיא הרבה זמן ובלי בולמוסים ובאמת לשמור על התזונה ולא לאכול יותר מידי תמיד אני חוזרת לזה מוגזם

:(
that shit sucks

כן אני מבינה אותך
היה לי כלכך טוב שהייתי רק עם אנה הייתי באמת שמחה היה לי אופוריה
הרגשתי כלכך בשליטה
ובאמת ירדתי את המשקל המסיבי שהייתי רק איתה
עכשיו אני עולה יורדת עולה יורדת ויותר לכיוון של עולה
ואני מתחילת יוני לא מצליחה להפסיק עם הבולמוסים
זה התחיל מזה שצמתי ל70 שעות וביום ששברתי נתתי לעצמי לאכול
אבל מאז אני לא מצליחה לחזור לאכול נורמלי
אז אני פשוט אוכלת את כל השלוש ארוחות בארוחה אחת ואז צמה כי אני לא יכולה להפסיק לאכול והכנסה הקלורית היומית שלי מזעזעת אבל אני מקווה שזה איכשהו מתאזן לא יודעת בנתיים אני קמה עם אותם היקפים

שואל השאלה:
וואוו כמה שאני מבינה אותךך
לפני שזה נהיה פשוט יום שלם של אכילה הייתי בול ככה זה היה פשוט ארוחתבוקרצהרייםערב בשעה 5-6 בולמוס מטורףף ואז פשוט מנסה לצום או לצמצם(החזיק גג יומיים)

אז אני אוכלת בתחום של שעה עד שעתיים ואז צמה ל24 או יותר.
אין לי ממש מה לעשות.
אני ניסיתי לאכול ארוחות מסודרות וזה הוביל לבולמוס
ניסיתי לאכול יום אחריי בולמוס ועדיין היה לי בולמוס יום אחריי
שום דבר לא עזר
לא מצליחה לאכול מסודר ולחזור לאנה או בכללי לאכול נורמלי.
היום אמרתי אני אעשה ניסיון אחרון כי הייתי עם אדרל וניסיתי לאכול ארוחות מסודרות
ואכלתי דיי הרבה אבל לא כזה נוראי, אפילו שממש רציתי להקיא אחר כך (בערך 800קקל)
ואז היה לי בולמוס ממש לפני שעתיים ואין לי כח כבר כי סתם בזבזתי יום שלם על לאכול
אז עכשיו אני צריכה לצום ל45 שעות אולי יותר ניראה

שואל השאלה:
מבינה אותך ככ אני בעצמי לא יודעת מה לעשות ;(
ניסית להחלים? כאילו עם פסיכולוג/דיאטנית/אשפוז וכאלה?

שאני אגיע למשקל יעד שלי אני אחשוב על זה יותר ברצינות
אני תמיד רוצה להחלים מתי שקשה לי, שיש לי מלא בולמוסים ואני לא מצליחה להשתלט עליהם אבל כשאני חוזרת למסלול כייף לי ואני סוג של בעד זה אולי(?)
בנתיים אני על גבול התת משקל ולכיוון משקל בריא אז אני אפילו לא כזאת "חולה"

מה איתך? את חשבת על להחלים,לדבר עם מישהו? או שאת מאובחנת כבר?

שואל השאלה:
מבינה אותך אבל בואי שתינו יודעות שכשאין באמת דבר כזה משקל יעד וגם כשתגיעי אליו יהיה לך משקל יעד חדש ועוד פעם ועוד פעם
והמשקל כאן לא פאקטור לכמה את חולה אני מבינה למה את חושבת ככה וגם אני חושבת ככה על עצמי כי תת משקל נותן לך סוג של אישור אבל זה בולשיט

שואל השאלה:
אני לא מאובחנת, ניסיתי סוג של להחלים כזה כמה פעמים וכל פעם חזרתי לזה פי 10 :/

את ממש צודקת האמת שכשהייתי באנורקסיה אז לא שקלתי את עצמי בכלל כי אין לי משקל בבית ולא היה לי איך למדוד והייתי בטוחה שירדתי במשקל גג 3 קילו ואז עליתי על המשקל וראיתי שירדתי 10 קילו והייתי בהלם
הייתי שני קילו מתחת ל ultimate* goal weight* שלי והייתי בטוחה שאני שבע קילו מעל! (אני ממש נמוכה אז זה משקלים שממש שמים לב אליהם)
ואז הבנתי שבאמת יש לי בעיה ושאף משקל לא ירצה אותי.
ואני מצטערת לשמוע שזה חוזר לך :(
כמה זמן את כבר מתמודדת עם ההפרעות אכילה?

שואל השאלה:
משהו כמו 4 שנים מה איתך?

זה היה אצלי בהפסקות של שנה ובכלל לא הבנתי שיש לי הפרעת אכילה באותה תקופה (זה היה יותר במוח מאשר במעשים)
אבל בערך 4 שנים גם :/
בחצי שנה האחרונה אני יכולה להגיד בוודאות שאני מתמודדת עם הפרעת אכילה...
אז הכל דיי חדש לי ואני לא מבינה איך נכנסתי לזה בכלל..

יקרה,

אני שומעת את התסכול שנשמע מתוך כתיבתך, ואולי לא אגזים ואומר שבתוך תוכך יש בך רצון כלשהו להחלים, אני מבינה מדברייך שמתלווה להפרעת האכילה תשישות מאוד גדולה, ואולי ישנו גם פחד מסוים להגיע לאובדן שליטה.

את מתארת מצב שאיננו פשוט כלל, מצד אחד המחלה קיימת ומצד שני רוצה למצוא איזון שאולי יוכל להיות נכון יותר.. בנוסף נראה כי כל שילוב שאת מוצאת לנכון ייתכן וגורם ליותר תסכול כאשר את מרגישה שאינך מצליחה להתמיד בו..

יקירתי, לחיות עם הפרעת אכילה זו התמודדות שאיננה פשוטה כלל. אם תרצי בכך, יכול להיות שכדאי לפנות למישהו מקצועי על מנת שיוכל להיות שם למענך ויוכל לסייע לך. אני מצרפת לך לינק שמוביל לאנשי מקצוע בתחום מכל הארץ ואולי תוכלי לבחור את המקום שיתאים לך ושקרוב למקום מגורייך. https://www.iaed.org.il/%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96%d7%99-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c/

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני רוצה להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד ממתנדבנו. נוכל להעניק לך אוזן קשבת במקום שמלא אמפתיה והכלה.
מצרפת לך לינק שניתן דרכו להתחבר ישירות לצ'אט.
אנו כאן בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר