17 תשובות
אני ככ מסכימה איתך. גם אני לא רוצה ילדים ואף פעם לא רציתי. ואני באמת חושבת שאנשים צריכים ללמוד לקבל החלטות ודעות של אנשים אחרים כי בסך הכל, כולנו שונים אחד מהשני ולכל אחד מתאים משהו אחר .
זה בסדר, באמת יכול להיות שאת לא רוצה, ויכול להיות שאת עדיין לא יודעת מה את רוצה.
בכל מקרה, מה אכפת לך מה אחרים אומרים? פשוט תתעלמי
בכל מקרה, מה אכפת לך מה אחרים אומרים? פשוט תתעלמי
את לא חייבת לאף אחד דין וחשבון זה הגוף שלך ואת תחליטי אם את רוצה שיצא משם ילד או לא
לאף אחד חוץ מההורים שלך אולי לא אכפת אם יהיו לך ילדים או לא אבל תסכימי איתי שזה מגוחך שאת חושבת שאת יודעת מה תרצי ומה תרגישי גם בגיל 30
גם אני לא מתרגשת ולא כלום כשאני רואה תינוקות וגם מפחדת מהריון אבל לא רוצה להשאר לבד בחיים האלה בסוף
ואת רק בת 15 יכול מאוד ליהיות שתשני את דעתך וגם יכול ליהיות שלא..
ואת רק בת 15 יכול מאוד ליהיות שתשני את דעתך וגם יכול ליהיות שלא..
אנונימית
כ"כ מסכים איתך, אני לא מרגיש אינסטינקט אבהי ואין לי שום הרגשה טובה או נעימה כשאני רואה תינוק.
אני לא מתלהב מילדים, אני לא יודע לתקשר איתם ואני באמת לא מרגיש כלום אליהם.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי טיפוס מופנם, שצריך לחשוב, לישון, להתעמל ולאכול כמו שצריך. אני לא אוהב לצעוק ולהעניש אחרים ולא אוהב שחוט המחשבה שלי נקטע בגלל רעש, בכי, מריבות, מצבי רוח וצרחות.
אני לא שונא או מתעב ילדים, אבל יכול להתמודד איתם במנות קטנות בלבד. (וכמעט תמיד מעדיף שלא)
האנשים היחידים שצריכים להיות הורים הם כאלה שבאמת רוצים בכך, ומוכנים לשלם את המחיר האישי הכרוך בכך. לכן, אני חושב שהניסיון לשכנע מישהו שרוצה ילדים להימנע מכך הוא מעשה חסר טעם ומשמעות.
בדיוק כמו הניסיון לשכנע מישהו שלא רוצה ילדים להביא אותם בניגוד לרצונו.
תמיד אומרים לי שאולי בעתיד אני אשנה את דעתי, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי אבא.
אני לא מתלהב מילדים, אני לא יודע לתקשר איתם ואני באמת לא מרגיש כלום אליהם.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי טיפוס מופנם, שצריך לחשוב, לישון, להתעמל ולאכול כמו שצריך. אני לא אוהב לצעוק ולהעניש אחרים ולא אוהב שחוט המחשבה שלי נקטע בגלל רעש, בכי, מריבות, מצבי רוח וצרחות.
אני לא שונא או מתעב ילדים, אבל יכול להתמודד איתם במנות קטנות בלבד. (וכמעט תמיד מעדיף שלא)
האנשים היחידים שצריכים להיות הורים הם כאלה שבאמת רוצים בכך, ומוכנים לשלם את המחיר האישי הכרוך בכך. לכן, אני חושב שהניסיון לשכנע מישהו שרוצה ילדים להימנע מכך הוא מעשה חסר טעם ומשמעות.
בדיוק כמו הניסיון לשכנע מישהו שלא רוצה ילדים להביא אותם בניגוד לרצונו.
תמיד אומרים לי שאולי בעתיד אני אשנה את דעתי, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי אבא.
נשמע שאנשים מנסים לכפות את דעתם עלייך - תרגעי, אף אחד לא ישנה את הדעה שלך. במוקדם או מאוחר, יצטרכו לקבל ולהכיל את זה... זאת זכותך המלאה.
עם כמה שאני חושבת שילדים זה שמחה, כמובן שיש לכל דבר את היתרונות והחסרונות שלו - אבל אל תמעיטי בערכך מבחינת "כשל בחינוך הילד" או משהו כזה...
עם כמה שאני חושבת שילדים זה שמחה, כמובן שיש לכל דבר את היתרונות והחסרונות שלו - אבל אל תמעיטי בערכך מבחינת "כשל בחינוך הילד" או משהו כזה...
אני מבינה את מה שאת מרגישה, גם אני לא חושבת שהורות וילדים זה הדבר המושלם ביותר עלי אדמות...
אך עם זאת אני יודעת שעדיין יש לי זמן, ואין סיבה להילחץ, כשזה יקרה זה יקרה.
והייתי ממליצה לך עדיין להישאר פתוחה ולא להחליט חד משמעית שזה מה שיקרה, לפי מה שכתבת אפשר להבין שאת החלטית, אבל אי אפשר אף פעם לדעת איך החיים יסובבו אותנו...
את נשמעת ממש דיכאונית (בלי קשר לנושא), אם את צריכה לפרוק אני כאן:)
אך עם זאת אני יודעת שעדיין יש לי זמן, ואין סיבה להילחץ, כשזה יקרה זה יקרה.
והייתי ממליצה לך עדיין להישאר פתוחה ולא להחליט חד משמעית שזה מה שיקרה, לפי מה שכתבת אפשר להבין שאת החלטית, אבל אי אפשר אף פעם לדעת איך החיים יסובבו אותנו...
את נשמעת ממש דיכאונית (בלי קשר לנושא), אם את צריכה לפרוק אני כאן:)
קראתי את הטיעונים שלך ובהחלט נראה שאת יודעת איך את מרגישה עכשיו. את לא מרגישה חיבה אל תינוקות, את לא מצליחה לתקשר איתם, את שונאת את התלותיות שלהם ואת מפחדת מהכאב הפיזי שיגרום לך. וזה הכל מובן, יש הרבה אנשים שמרגישים כמוך.
אבל אחד מהטיעונים שנאמרו לך בהחלט נכון, את רק בת 15. ואל תביני אותי לא נכון, יכול להיות שגם כשתיגדלי לא תרצי ילדים וזה בסדר גמור. אבל בגיל ההתבגרות אנחנו עוברים שינוי מאוד גדול, גם פיזי אבל גם מנטלי. צורת החשיבה שלנו משתנה, ההתנהגות משתנה והמטרות משתנות (וכמובן עוד הרבה דברים נוספים). ייתכן מאוד שבעוד מספר שנים את תחשבי אחרת ממה שאת חושבת עכשיו וכן תרצי ותאהבי ילדים.
דרך אגב, יש דבר שנקרא אהבה הורית ואומרים שאהבה הורית היא אהבה ללא תנאים. אולי כשהתינוק יהיה שלך תאהבי אותו.
אבל אחד מהטיעונים שנאמרו לך בהחלט נכון, את רק בת 15. ואל תביני אותי לא נכון, יכול להיות שגם כשתיגדלי לא תרצי ילדים וזה בסדר גמור. אבל בגיל ההתבגרות אנחנו עוברים שינוי מאוד גדול, גם פיזי אבל גם מנטלי. צורת החשיבה שלנו משתנה, ההתנהגות משתנה והמטרות משתנות (וכמובן עוד הרבה דברים נוספים). ייתכן מאוד שבעוד מספר שנים את תחשבי אחרת ממה שאת חושבת עכשיו וכן תרצי ותאהבי ילדים.
דרך אגב, יש דבר שנקרא אהבה הורית ואומרים שאהבה הורית היא אהבה ללא תנאים. אולי כשהתינוק יהיה שלך תאהבי אותו.
גם אני לא רציתי ילדים עד גיל 33 ככה. ואת צודקת בכך שזה לא עניינו של אף אחד. אבל אני גם לא חושבת שכדאי לדבר על זה עם כל אחד. בסופו של דבר זו החלטה אישית שלך.
אם את ממש חייבת לחלוק עם אחרים את המידע הזה, אל תתרגשי מהתגובות. את יכולה לענות ב"טוב" או "בסדר" אדישים. או ב"תודה רבה, מה הייתי עושה בלעדיך?" ציני.
כשתגדלי ואנשים חצופים, כולל זרים מוחלטים, ילחצו עליך להביא כבר ילדים, תכלי להגיב בשלל דרכים:
* "מזל שאתה אומר לי לעשות ילדים, לא הייתי חושבת על זה בעצמי".
* "תודה על הדאגה וההתעיינות".
* "איזה קטע, נראה שיש לי בעיות זכרון. כי אני לא זוכרת ששאלתי אותך".
* "אני לא יכולה להביא עכשיו ילדים, אין לי מקום ברחם אחרי שדחפת לשם את האף שלך".
אם את ממש חייבת לחלוק עם אחרים את המידע הזה, אל תתרגשי מהתגובות. את יכולה לענות ב"טוב" או "בסדר" אדישים. או ב"תודה רבה, מה הייתי עושה בלעדיך?" ציני.
כשתגדלי ואנשים חצופים, כולל זרים מוחלטים, ילחצו עליך להביא כבר ילדים, תכלי להגיב בשלל דרכים:
* "מזל שאתה אומר לי לעשות ילדים, לא הייתי חושבת על זה בעצמי".
* "תודה על הדאגה וההתעיינות".
* "איזה קטע, נראה שיש לי בעיות זכרון. כי אני לא זוכרת ששאלתי אותך".
* "אני לא יכולה להביא עכשיו ילדים, אין לי מקום ברחם אחרי שדחפת לשם את האף שלך".
עם לא בא לך את לא חייבת רק תזכרי שבלי ילדים אין מישהו שימשיך אותך ואת הדרך שלך אבל הדעה שלך יכולה להשתנות וגם עם לא זה החלתה רק שלך מה לעשות עם החיים שלך
שואל השאלה:
זהו שאני אפילו לא חושבת שיש טעם להמשיך את הדרך שלי.
אחרי הכל יש לי גנים נוראיים. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יצטרכו לסבול עם פלטפוס
זהו שאני אפילו לא חושבת שיש טעם להמשיך את הדרך שלי.
אחרי הכל יש לי גנים נוראיים. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יצטרכו לסבול עם פלטפוס
אנונימית
לא משנה במה תבחרי, שיהיה לך בהצלחה, יקרה:)
אני מסכימה עם מה שאמרו לך את עוד ילדה יש מצב שתשני את דעתך אבל במידה ולא תרצי ילדים כשתגדלי זאת בחירה שלך ורק שלך.
זאת בחירה אך ורק שלך, לא מגיע לילד להגיע לאמא שלא ממש רוצה אותו, עדיף להשאר בלי ילדים מאשר לעשות אותם בלת ברירה
הייתי בדיוק כמוך בגיל 15, ושיניתי את דעתי.
הייתי עקשנית ברמות שאת לא מבינה, אבל היצר להתרבות טמוע בנו כל כך שברגע שאת מוצאת את "אהבת חייך" בגיל מאוחר , את תרצי ילד אחד לפחות.
אמה מה! יש מצב שגם לא תרצי בעתיד. ואין שום דבר פסול. זכותך.
אבל לקראת גיל מבוגר את תביני שאין לך שום המשכיות והילדים והנכדים בעצם יהיו לך קרן אור, וגם בזקנות תהיי לבדך.
אלא אם יש לך בעיות נפשיות, אז לא מומלץ להביא ילדים._.
הייתי עקשנית ברמות שאת לא מבינה, אבל היצר להתרבות טמוע בנו כל כך שברגע שאת מוצאת את "אהבת חייך" בגיל מאוחר , את תרצי ילד אחד לפחות.
אמה מה! יש מצב שגם לא תרצי בעתיד. ואין שום דבר פסול. זכותך.
אבל לקראת גיל מבוגר את תביני שאין לך שום המשכיות והילדים והנכדים בעצם יהיו לך קרן אור, וגם בזקנות תהיי לבדך.
אלא אם יש לך בעיות נפשיות, אז לא מומלץ להביא ילדים._.
שואלת,
את מומלצת לפנות אליי בפרטי אם את רוצה תמיכה ועצות בנושא.
כאמור, פעם לא רציתי ילדים והיום אני אמא לשניים. אך לעולם לא אעז לומר לאף אחת "גם אני הייתי פעם כמוך" או "עוד תשני את דעתך". מנין אני יודעת מי את? ולמה שתהיה לי החוצפה לקבוע עבורך מה תרצי ומה לא?
את מומלצת לפנות אליי בפרטי אם את רוצה תמיכה ועצות בנושא.
כאמור, פעם לא רציתי ילדים והיום אני אמא לשניים. אך לעולם לא אעז לומר לאף אחת "גם אני הייתי פעם כמוך" או "עוד תשני את דעתך". מנין אני יודעת מי את? ולמה שתהיה לי החוצפה לקבוע עבורך מה תרצי ומה לא?
באותו הנושא: