עם היה לכם ילד בכיתה והייתם בני 15 ולילד קוראים יואב והוא עובר חרם מול העיניים שלכם ומה שקורה בחרם זה...

מדווחת למי שאפשר, ליועצת, מנהלת, למורה, אפילו לאמא של הילד הזה שתעשה עם זה משהו, אם הילדים האלה היו חברים שלי הייתי מבקשת מהם להפסיק המון פעמים

הייתי קודם כל אומרת למורה או למחנכת...

מדברת עם חברות שלי על זה ושיתייחסו אליו.

מדברת איתו..מנסה להרים אותו...

מדברת עם האנשים הרעים ואומרת להם שזה לא יפה ואם אין הקשבה אז מאיימת שיש לי אנשים שיודעים לעשות עבודה.

או שהייתי אומרת לו שהוא יכול לדבר איתי ושיעבור ויהיה בסביבה טובה

ושלא יתן להם...
ומייעצת לו ללמוד גודו או אומנות לחימה. ולשפר ביטחון עצמי

מדווחת למוקד 105 במשטרת ישראל, הבן שלי שמו יואב והוא ילד מקסים עם מלא מלא חברים

לא משנה מה היה קורה בחרם, אני הייתי לוקח צד ומחזק את הקשר שלי איתו ונותן לו תחושת שייכות.


קרה לי בעבר מקרה דיי דומה.
כשהייתי בכיתה ה' היה ילד שכל הכיתה עשתה עליו חרם.
הסיבה היא שהוא הסתכסך עם חברה של המקובל בכיתה אז המקובל גרר את כולם לעשות עליו חרם.
כל יום בחיי אני נזכר בזה מחדש ובמה שעשיתי.
בזמן שבכיתה במהלך ההפסקה כולם ישבו סביבו במין מעגל והקניטו אותו, לקחתי כיסא וישבתי יחד איתו במעגל.

יום למחרת כבר הכל נגמר וזו אחת התחושות המספקות שהיו לי בחיים.