איך אפשר לאהוב את אחד ההורים יותר מאת האחר?

אי אפשר להסביר אבל אם היית במקום הזה היית מבין

כי תמיד יש את ההורה "הטוב" כביכול ואת ההורה ששם גבולות ומונע דברים..

כשאחד פשוט הורה יותר טוב מהאחר

אם אחד ההורים הוא (סליחה על הביטוי) בן של ז*** אז קל לאהוב את השני יותר.
למשך אם הוא הרס את הבית, או הרביץ לאמא או הרביצה לאבא..... לא חסר דוגמאות.

לאמא שלי אני מאוד מתחברת בתור בן אדם ואבא שלי מאוד שונה ממני ואנחנו רבים המון ויש ביננו חילוקי דעות אז אני אוהבת אותו רק בתור אבא שלי ולא כבן אדם ואת אמא שלי אני אוהבת בכל מובן בעולם. אני ואמא שלי חברות טובות.

כמו שאפשר לא לאהוב אף אחד מהם

אמא שלי זאת אמא שלי, אני מעדיפה אותה.
נולדתי ממנה , היא גידלה אותי ברחם שלה, חיבקה אותי, מאשר אבא שלי שלא מבין אותי.
אבל אני אוהבת אותו מאוד מאוד, לא יותר מאמא.

היחס יותר טוב, רואים שהוא אוהב אותך יותר לפעמים, עוזר הרבה יותר
יש מלא סיבות

אמא שלי כמו חברה אני יכולה לשתף אותה בדברים שאת אבא לא וכמובן שאני אוהבת את שניהם אבל אין אהבה כמו של אמא

אפשר הכל, שאבא שלך הוא בן אדם שאתה לא מסכים עם חצי ממש שהוא אומר ושהוא הומופוב שאת בי וכל היום צועק ואמא שלך מקבלת לא צועקת וכיף לך איתה ת מ י ד אני יאהב אותה יותר

זה לא כזה קשה...
אני לא מתחברת לאמא שלי, אני לא ככ אוהבת אותה ואנחנו חצי מהחיים רבות (בחצי השני אנחנו לא רבות פשוט כי אני לא מדברת איתה)

הילדים שלי בני 29-27 ועד היום לא רוצים להשתחרר ממני חחח

כשאבא/ אמא פחות מתפקדים כמו הורים, יותר קל לאהוב את מי שמתפקד יותר.

אם אחד מהם עושה מעשים נוראיים
(בגידות, הטרדות מיניות, סמים, אונס, התעללות ועוד)
מברירת מחדל אתה תאהב יותר את ההורה השני

כשהייתי ילדה, אמא שלי היתה טיפוס מאוד קשה. אף פעם לא טועה, אף פעם לא מתנצלת. אבא שלי תמיד היה רך, מפשר. ולא היסס להתנצל כששגה.
היתה תקופה שבה הייתי רבה המון עם אמא שלי, על בסיס יומיומי כמעט. אבא שלי היה מתחנן בפניי, ממש מתחנן, שאתנצל לפני אמא שלי. למרות שאני צודקת והיא טועה, למענו. אהבתי אותו מאוד ולכן תמיד הסכמתי. וכשהייתי מתנצלת בפני אמא שלי, ואומרת לה "אני מצטערת, את צודקת", היא היתה עונה לי "אני יודעת שאני צודקת!" לא מעצבן?

אז ברור שאהבתי את אבא יותר מאשר את אמא.

שאחד מתנהג אליך ולאחרים כמו לחרא זה די פשוט

אני חושבת שאני אוהבת את שני ההורים שלי במידה שווה, אהבה עזה, אבל סורי- ההתנהגות של אבא שלי בתור בן אדם היא פשוט מגעילה, ולכן אפשר לומר שאני גם שונאת אותו וגם אוהבת אותו.
כאילו אם יקרה לו משהו- ברור שיהיה אכפת לי ממנו מאוד והכל, אבל בכללי ביום יום אני חושבת עליו מאוד שלילי ומרגישה שאני לא סובלת אותו.

שואל,
קיבלת כבר תשובה?

זה לא כזה חריג זה כמו שיש לך שני חברים שעם אחד מהם אתה יותר פתוח ויותר קרוב אליו..

אישית גם שאני יותר קרובה ופתוחה עם אמא שלי לא אומר שאני אוהבת אותה יותר אני אןהבת את שניהם באותה מידה

שלא תדע צער
לא לכולם יש הורים מדהימים כמו שלך ושלי

כל האנשים פה כתבו דברים שהם בקצה
הם מוגזמים וכזה
ההורה לא מתפקד כמו הורה, הוא בוגד, הוא חרא, הוא מתעלל.
אבל לרוב זה לא באמת ככה
זה רק בקצה
זה גם לא תמיד ההורה שפחות שם גבולות יותר אוהבים
זה באמת לא עובד ככה

לא יודעת
אני אוהבת את שתיהם באותה מידה
עד שאחד מהם עולה לי על העצבים

כי תמיד יש את ההורה הכביכול מגניב שקונה לך הכל ורק מפנק אותך כי הוא במצב רוח טוב, ויש את ההורה השני שיותר קשה איתך ומציב גבולות