אני דתיה ואני ממש רוצה חבר

תלכי על זה, אני גם דתי אבל דיברתי עם ההורים שלי ויש לי אחות יחידה ונגיד פעם הייתה לי חברה וההורים שלי הבינו ותמכו כי זה עזר לי להתקדם מאשר לעצור...
{זילברשלג היה פה}

בת כמה את?

היי אנונימית:)
אני מאוד מבינה את הצורך שלך לאהוב ולהיות נאהבת. באופן כללי ובתור נשים, זה טבוע בתוכנו.
אך עלייך להבין שזהו אינו הזמן המתאים. כרגע, בהיותך נערה, זה הזמן שלך לבנות את עצמך ואת האישיות שלך. להתמקד בעצמך, בשמירת המצוות ועבודת המידות שלך. בהמשך כשתגיעי לגיל המתאים (חתונה), בע"ה את תזכי לכך :)

לכל דבר בחיים יש את הזמן שלו. כרגע, אינך בשלב הזה. למרות שאת משתוקקת לזה, תוותרי, לטובתך האישית.
תישארי חזקה, זה ניסיון מבורא עולם. אם הוא נתן לך אותו, סימן שאת מסוגלת לעמוד בו.
בהצלחה :) ואת מוזמנת בכיף לדבר איתי בפרטי אם תרצי

מה הקשר לזה שאת דתיה?
אין איסור מהתורה שיהיה לך חבר
יש מלא דתיות שיש להן חבר...
נ.ב מי שואל את ההורים?

הרצון להרגיש נאהבת, להיתמך - לגיטימי.
אבל כמו כל דבר בחיים, יש תגמול ויש מחיר.

למערכות יחסים בגיל צעיר יש מחיר. תלותיות רגשית, למשל; במקום לפתח חוסן, נהיים תלותיים בבן/ת הזוג; הן מהוות הסחת דעת מתחומים חשובים אחרים, כמו לימודים, דת, תחביבים; לכל מערכת יחסים נלווית גם דרמה וגם בטובות ביותר יש ממנה לא מעט.

בני זוג גם מנסים לשנות אחד את השני. בת הזוג שלי שנאה את היותי דתי וניסתה לשנות את זה על־ידי לחץ קטן אבל תמידי. האישיות שלך, העולם שלך - ייבנו מסביב לבן/ת הזוג, וחבל, כי זאת לא את, זאת לא הזהות שלך.

פרידות קשות יכולות להותיר צלקות לטווח הארוך, זכרונות ישנים יכולים לרדוף.

מניסיוני - עדיף להימנע. עדיף לסבול את עינוי הבדידות מאשר להיכנס לבוץ הזה.

אבל האמת - אני לא שוטר. אלו החיים שלך, ההחלטות שלך. את ילדה גדולה. את בסוף זאת שקובעת. עשי את הנכון בעינייך.

ואי ממש מבינה אותך אני באותה סיטואציה

לאלה שאמרו שאין שום איסור לצאת עם מישהו לא למטרת חתונה, אז הנה למדתם דבר חדש. זה אסור.

בשמחה

פרידות קשות יכולות לקרות בלי קשר לזה שהיא צעירה או לזה שהיא דתיה

אנונימית^^
תביאי לי מקור שאומר שאסור

"מדיני המצוה (לא תקרב) מה שאסרו חכמים זכרונם לברכה בזה לגדר, והוא שלא יקרץ אדם בידיו וירמז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחוק עמהם כלל. ואפילו להריח בשמים שעליהם אסרו. ושלא להביט בנשים כלל, ואפילו בפני כלה, בכוונת הנאה." (ספר החינוך)

ביום שלא תביט בנשים תחזור אלי

בסדר, זה שאני לא הבבא סאלי לא אומר שזאת לא השאיפה.

זה שהיא לא שומרת את עצמה לשידוך ישר לחתונה לא אומר שזאת לא השאיפה

^בטח השאיפה שהיא תשמור את עצמה לחתונה.
אגב, כך גם לגבר לא רק לאישה

והיחידים שעושים את זה הם החרדים היותר קיצוניים
והרבה לא רוצים לעשות את זה

ממש לא, זה לא מנהג חסידות- זאת הלכה למעשה. דתיים עושים את זה באותה מידה.
זה לא איזה משהו באוויר. זה חלק מהבסיס, וכולם צריכים לשמור את זה. וזה לא מנהג שחלק עושים וחלק לא, זאת דרישת ההלכה.

אני דתיה שגרה בקהילה דתית ואני לא מכירה אף אחד שעושה את זה

אפילו דודים שלי שהם חרדים לא עושים את זה

הכוונה היא שזאת אמורה להיות השאיפה לפי ההלכה

בסדר נו יש מלא שאיפות לפי ההלכה ואף אחד לא עושה את כולם
אז די להתחסד ולהתיפייף לי פה אוקי?

לפי השאיפה של ההלכה אני גם צריכה ללכת עם חולצה עד המרפק לפחות וחצאית עד הרצפה ולנשים אסור ללבוש אדום ולשים בושם

אני לא מבין מה ההתחסדות.
יש דרישה הלכתית יבשה שכל יהודי שאכפת לו מההלכה אמור לשאוף אליה. כן, היא תובענית, היא קשה, אבל היא קיימת.

מן הסתם לא מצפים מאיתנו להפוך לבבא סאלי ביום אחד, אבל זה הכיוון, לא?

mean girl, זה לא נקרא "להתחסד". להתחסד - זה לעשות משהו מעבר להלכה. אבל מה שנספק החבוה כילתית גמורה - חובה לקיים, וזה לא נקרא "להתחסד". לא להפוך את זה למשהו "קיצוני"...