למה יש ביטויים אם משמעות הפוכה לגמרי מהמקור?

מי אמר לך שהם חושבים שזו המשמעות של המקור שלהם? מישהו טען ש"איש איש באמונתו יחיה" זהו ביטוי מהתנ"ך? אם כן, הוא טועה, במיעוט, ולא הוא ניסח את הביטוי כמובן.

שואל השאלה:
רוב האנשים שמשתמשים בביטוי הזה שאני מכיר משתמשים בו ככה, למרות שהיום לגבי הביטוי הזה אנשים יותר מודעים להיסטוריה שלו אבל השאלה האמיתית היא איך זה התחיל.
וכמעט כל אדם שאני מכיר בטוח שהביטויים האדם עץ השדה, כל מילה בסלע ואפילו ילדים זה שמחה הם הביטויים בצורתם ומשמעותם המקורית.

אתה לא יורד לסוף דעתי. הביטוי "כל מילה בסלע" הוא ביטוי מקורי בפני עצמו, ויש לו משמעות ספציפית. חלק מהמילים נמצאות גם במקור אחר, ובהקשר אחר. וכן, בהחלט יש קשר, שהוא משחק עם המילים המקוריות. נחזור לביטוי "כל המוסיף גורע" - במקור מדובר על פרשנות לסיפור של חווה והנחש. אלוהים ציווה על אדם וחווה לא לאכול מעץ הדעת. חווה הוסיפה על כך, ואמרה לנחש שגם אסור להם לגעת בו. הנחש דחף אותה על העץ, וכשראתה שהיא לא מתה, התפתתה כם לאכול מפרי העץ. בכך שהוסיפה על מצוות האל, בעצם אפשרה לנחש לפתות אותה. אם לא הייתה מוסיפה, לא הייתה עוברת עבירה, ועל כן נוצר ביטוי - "כל המוסיף גורע", ואפשר להשתמש בו למשמעויות שונות. כבר אין קשר למצוות האל, או לסיכון להתפתות לעבור עבירה, אלא לכל דבר שנראה לאומר הביטוי, שאין צורך להוסיף לו משהו. זהו הביטוי, זו המשמעות שלו, ובנוסף לביטוי יש מקור אחר, בו המילים יכולות להימצא, במשמעות שונה לגמרי. זה קורה בכל תרבות, וגם בתרבות שלנו לא כל המקורות הם דתיים . משום מה זה נראה שהבעיה עולה רק לגבי ביטויים ממקורות דתיים. אולי אני טועה, אבל מטרת השאלה שלך היא לא על מנת שאנשים יפסיקו להשתמש בביטויים כגון "איש איש באמונתו יחיה"? הרי, במקור זה "וצדיק באמונתו יחיה", ואפילו זה לא ביטוי, אלא חלק מפסוק שלם בעל משמעות שונה לחלוטין. אז מה? הביטוי החדש, יםה במשמעותו, תורם לתרבות וליחסים בין בני אדם. אך אחד לא טוען שאלוהים או נביא אמר את זה, או שזו, כוונת המחבר במקור התנכי. רק ביטוי, שמעביר רעיון יפה, איפה הבעיה?

שואל השאלה:
לא אמרתי שזו בעיה שאנשים יוצרים ביטויים חדשים וזה בהחלט לא מוגבל למקורות תנ"כיים (למשל, ילדים הם שמחה), ואלה לא ביטויים בלתי תלויים שסתם הופיעו סתם כך.
אין לי בעיה שיהיה ביטוי כמו כל מילה בסלע או איש באמונתו יחיה, האדם עץ השדה וכו'.. אבל זאת עובדה שמקורם הוא באימרות שונות לגמרי.
השאלה שלי היא לא לבוא ולהתלונן ש'מסלפים' ביטויים או אימרות, בטח שלא ספציפית מהתנ"ך או הגמרא, אלא מדוע התופעה הזו מתרחשת כי זה לא מקרה יחיד וזה גם שוט מעניין אותי מה מקור התופעה שבה אומרות, משפטים וביטויים מובילים לביטויים בעלי משמעות שונה מהמקור, והרבה פעמים אנשים טועים לחשוב שזה הביטוי כפי שהופיע במקור (אני יודע שאני חשבתי לפני שביררתי לגבי חלקם).

אוקיי, הבנתי עכשיו את הכוונה שלך, תודה על ההסבר. אין לי תשובה עובדתית, אני יכול רק לשער, שמכיוון שהמילים במקורות מוכרות, ניתן להרכיב ביטוי שייזכר בקלות. אגב, כמובן שגם הביטוי "ילדים זה שמחה" אינו מבטא את המקור, וכאן אפילו אין שינוי של מילים, פשוט הוצאה מההקשר. קל לקרוא את מילות השיר ולהבין שהכוונה היא בדיוק הפוכה.

שואל השאלה:
^ תודה, בקשר ילדים זה שמחה זו גם הייתה כוונתי.

שואל השאלה:
אני לא אומר שאין משמעות או לגיטימיות לביטויים חדשים, או שהביטויים הללו שהיפכו את המשמעות של המקור שלהם הם חסרי הצדקה או לגיטימיות.
אבל אני שואל מה מניע את התופעה הזאת, זה לא שאנשים מהפכים את הביטוי בכוונה, הם חושבים שזאת המשמעות המקורית שלו, שככה הוא הופיע במקור.
האם יש איזה סיבה ספציפית למה זו תופעה נפוצה? או שכל אלה הם צירופי מקרים.

לכל ביטוי המשמעות שלו. ביטוי הוא בסה"כ חשיבה אנושית על עיקרון מסוים, וניסוח כלל שמציג אותו. אם מישהו כבר המציא את הביטוי כל המרבה הרי זה משובח, שלקוח במקור מהגדת הפסח (וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח"), אז אי אפשר שמישהו אחר ימציא ביטוי כגון כל המוסיף גורע, שמקורו בתלמוד, וכוונתו לא להוסיף על מצוות האל? המקור אינו משמעותי. ביטוי אינו פקודה, או חוק מחייב, רק דרך להעביר מסרים בצורה קצרה ושקל לזכור. ביטויים יכולים להיות מנוגדים, כי מטרתם שונה, כוונתם שונה, וההקשר שבו נאמרו במקור לא קיים בביטוי עצמו. על כן, אותו מקור פשוט לא רלוונטי.