לאלה שלא היו חברים בי"ב, איך הרגשתם אחרי שסיימתם תיכון?

אני יכולה לומר לך שאחרי מסיבת הסיום הבנתי עד כמה הניתוק שלי משאר השכבה היה מורגש (לא בקטע של סלידה, אלא פשוט ריחוק כלשהו). הרגשתי מין פספוס, שאולי במשך שלוש שנים לא ניסיתי מספיק להתקרב אל השאר ולהיות חלק. (אבל בסופו של דבר, הייתי די שלמה עם הצעד הזה, כי היו בינינו המון פערים).
סיימתי תיכון לפני כשנה, ולא התגייסתי (ולא התנדבתי, כי קורונה), אז נותרתי לבד, לול. באופן אישי, אני מעדיפה את חיי כך, אז אני לא סובלת מזה ממש.

איך את?

שואל השאלה:
מפחידה אותי הבדידות לאחר מכן, שלתמיד אני אשאר לבד

וגם אם תהיי לבד, אז מה יקרה? למה את דואגת?
אם יש תקופה של כמה חודשים בין התיכון לתחילת הגיוס, את יכולה לנסות לעבוד/להתנדב במקום כלשהו, סתם כדי שתהיה לך מסגרת ותוכלי להכיר אנשים. (לא בהכרח כאלה שיהיו לחברי נפש, אלא פשוט קשר אנושי.) אל תחששי מהלבד, כי הוא לא יישאר איתך לתמיד, לא משנה מה (ובטח אם את לא רוצה בו). אנחנו יוצרות קשרים חברתיים בין אם אנו רוצות או לא, והעניין הוא להפוך אותם לקשרים משמעותיים וחזקים, וזה מגיע יחד עם עבודה שלך ושל האדם האחר.

שואל השאלה:
אני כל החיים שלי לבד, מה שמפחיד אותי זה שכבר התרגלתי אליו.