אני מרגישה שאנשים דוחים אותי, שאני נמצאת כמו בחרם אבל אני לא..

באמת שנמאס לי מהבית ספר שלי. זה לא שיש לי אפשרויות לעבור למקום אחר כי אני גרה בישוב וזה הבית ספר היחידי שמתאים באזור עבורי. זה לשוט כי המקום שאני גרה בו כל כל מושפע אחד מהשני, כל אחד חסר עמוד שדרה הולכים אחרי ילדה מקובלת. באמת שהכיתה שלי השנה כל כל לא מגובשת. יש את הילדה הכי מקובלת בשכבה אצלי בכיתה ויש לה את החבורה שלה שזה בערל כל הכיתה שלי וכולם פשוט הולכים אחריה. וזה באמת היא גורמת לכל הבעיות. כשהיא לא נמצאת כל כך כיף להיות בכיתה וכולם מדברים ביחד ויש חיבור אבל כשהיא נמצאת אז כולם שפוטים שלה. אני חברה של כמעט כל הבנות בכיתה אבל כשהיא נמצאת אז זה כאילו רק היא ואין מקום לאחרים. תמיד בימי הולדת לחברות אז אני יושבת במד כזה עם עוד כמה ילדים שלא מרגישים קשורים. זה כל השכבה שלי מחולקת לחבורות שאי אפשר להיכנס או להכיר אנשים כי הם כבר עם הדעות שלהם והחברים שלהם. הם קבעו לעשות זולה בסוף שנה כל החבורה הגדולה בכיתה והם תמיד מדברים עליה ומתכננים אותה לידי וליד עוד כמה חברות שלי בכיתה שלא קשורות אליהם או חברות שלהם. אני אומרת כאן הכל בבלאגן אבל באמת קשה לי כבר. אנשים התאחדו ממני בלי סיבה, וגם בגלל שערבבו את הכיתות השנה, אני מרגישה לא רצויה באף מקום. אין לי איפה להכיר אנשים חדשים כי במקום שאני גרה בו זה כוחם מכירים כבר את כולם ואי אפשר ליצור קשרים חדשים. אני באמת אבודה כבר ואין לי עם מי לדבר על זה כי לכולם יש את החבורה שלהם וחי יש רק כמה חברות בודדות שהן לא חברות אחת של השנייה . ובאמת זאת היתה חרא שנה מבחינה חברתית והמורה גם ככה לא ניסתה לעשות משהו כי גם היא שפוטה של הילדה המקובלת. ונמאס לי