אם יש לכם קראש ולא עשיתם כלום בנוגע לזה, למה?

התביישתי ואז זה עבר לבד

התביישתי, פחדתי ממה שהם יגידו, זה לא התאים לי באותו הרגע אבל כן הייתי בקטע שלהם

לא ידעתי איך היא היתה מגיבה לזה כי חשבתי שהיא סטרייטית בדיעבד הצטערתי שלא אמרתי כלום כי גיליתי שהיא היתה בי

חיבבתי , לא היה לי אומץ להודות והחיים המשיכו

אהבתי אותה ממש, אבל אז הבנתי שאין לי שום סיכוי בעולם להשיג אותה.

היא הייתה החברה הכי טובה שלי... הייתי ממש מבולבלת אז לא סיפרתי לאף אחד ואחרי איזה משהו כמו שנה עבר לי ובתחילת השנה גיליתי שהיא מאוהבת באחותי התאומה... and thets my life

היא לא הקראש שלי. היא האהבה שלי. ואני כנראה הפסדתי אותה בגלל שאני פוסי. כבר שנתיים אנחנו עושים ג'אגלינג עם הרגשות אחד של השני, היא מפתחת רגשות אליי ואני מפתח רגשות אליה, ודינמיקות משתנות. שנינו פחדנו להודות בזה בשנה הראשונה והיא חלפה ממש מהר. בשנה השנייה הרגשתי שזה בכיס שלי ולהפתעתי היא עדיין הייתה בקטע שלי לגמרי וזה היה ברור. עכשיו לקראת סוף השנה הזאת אני סוף סוף מרגיש שאני מוכן מבחינת בגרות נפשית ורגשית (בן 14). בשנייה שהחלטתי שאני הולך לדבר איתה, שזו השנייה שחזרנו לבתי הספר, הרגשתי כאילו איבדתי אותה. דיברתי איתה כל כך הרבה בבידוד כל יום, ופתאום הכל הפסיק. עכשיו היא בקטע של מישהו אחר וזה הכל בגלל שאני שפן אפס. גם אם לא בתור פרטנרית, בתור חברה לחיים, בבקשה. יש לנו קליק כל כך טוב ואני כל כך שמח שהכרתי אותה. אנחנו דומים ביותר מדי דברים והכימיה שלנו מטורפת. היא עכשיו חטפה קראש על הילד הכי מגעיל שקיים וכל החברות והחברים שלה מסביב שונאים את זה. החברה הכי טובה שלה שונאת את זה והיא לא קולטת שהיא בעצם פוגעת בכל החברים שלה, הרי זה רק קראש מומנטרי. לי ולה יש כימיה שיכולה להמשיך חיים שלמים. אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי שום דבר בעולם. הייתי גוזל את החיים שלי בשבילה. ואני יודע שהיא מרגישה אותו דבר. עוד מעט סוף שנה, ואני מפחד מהתוצאות. בשנייה שרציתי לעשות את הצעד שלי, הכל הלך לעזאזל. החיים קשים. אני שמח שמצאתי את השאלה הזאת פה כדי שאני אוכל לפרוק קצת רגשות שנעולים אצלי כבר כמה ימים. גם אם לא בתור פרטנרית, אני מרגיש כאילו היא מנסה להתחמק ממני... היא בקושי מדברת איתי עכשיו ואנחנו חברים ממש טובים! אין לי מושג מה קרה... כל מה שאני יודע זה שהייתה לי הזדמנות של פעם בחיים והיו לי ליטרלי אינסוף צ'אנסים וכולם הלכו לפח זבל רק בגלל שלא הייתי "מוכן". הייתי צריך לקפוץ לתוך זה, הייתי צריך ללכת על זה ולהאמין בעצמי. עכשיו אני משלם על הטעויות שלי. אני מקווה שיש עוד מקום לגאולה, אבל קשה לי להאמין.