איך לעזוב את הבית??תכנסו בבקשה

הכל התחיל שבהריון של אמא שלי (איתי) היא גילתה שזאת תיהיה הלידה הראשונה והאחרונה שלה...(סיבה בריאותית כלשהי) וכשנולדתי היא אהבה אותי הכי בעולם והכי שמרה והתעניינה בי..ואני זוכרת את הכל...עד שהגעתי לגיל שבע..אמא שלי גילתה שהיא תוכל להיכנס להריון והביאה ביחד עם אבא שלי עוד תינוק..ומאז הכל השתנה..היא פחות התעניינה בחיים שלי...אחרי שלוש שנים (כשאחי כבר היה בן שלוש בערך) היא נכנסה שוב להריון...ומאז..אנחנו אפילו לא מדברות..אני לא מבקשת כלום..ושום דבר...היום..אני בת 15 והאחים שלי בני שמונה וחמש..אחי לא אוהבים אותי גם לא ההורים..עם מזלזלים ומתנהגים אלי כמו משרתת...שכחו אותי בבית...השיא היה שנה שעברה כשאמי תכננה נסיעה משפחתית..שאלתי אותה לאן אנחנו נוסעים והיא אמרה ואני מצטטת: " אני ואבא החלטנו לנסוע רק עם ....(השמות של האחים שלי)... כדי שנוכל לבלות קצת ביחד.." אמרתי בסדר והלכתי לבכות בחדר וברקע שמעתי את אחי צוחקים עם אמי על איך שאני בוכה...מאז אני כל הזמן בחדר שלי (החדר מורכב משירותים וחדר שינה) אני לא הולכת לבית ספר בגלל בעיות התנהגות כבר מגיל 13..ובעצם בבקרים אני ישנה..ובלילות שכולם ישנים אני אוכלת..כל מה שיש לי בחדר זה מכספי..(שנתנו לי : משפחה, עודפים, חסכונות, והעבודת קיץ שיש לי..נשארו לי בחסכונות שלי 17 אלף שקל..)
חשוב לציין - אני לא מזכירה את אבא הרבה בסיפור מכיוון שהיחס שלו אליי היה כך מתמיד...

איך אני יכולה לעזוב בהקדם האפשרי??? אני לא רוצה לפנימיות או מוסדים..
כבר תכננתי לנסוע אחרי הצבא ללמוד בארהב..(יש לי אזרחות ) אבל היחס הדרדר וזה הפך לבלתי אפשרי בשבילי..