3 תשובות
שואל השאלה:
איך את מנמקת את הטענה שאין לראות את קיום כתכונה מהותית של העצם?
נ.ב. הנאמן מחק את התשובות שהיו פה
איך את מנמקת את הטענה שאין לראות את קיום כתכונה מהותית של העצם?
נ.ב. הנאמן מחק את התשובות שהיו פה
אנונימי
שואל השאלה:
אם אין לכם תשובה אז אל תענו בבקשה... שאלה רצינית שדורשת ידע בפילוסופיה
אם אין לכם תשובה אז אל תענו בבקשה... שאלה רצינית שדורשת ידע בפילוסופיה
אנונימי
עמנואל קאנט מתעסק בשאלה גדולה זו במגנום אופוס שלו "ביקורת התבונה הטהורה" (תרגם: ירמיהו יובל, ירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013; להלן: קאנט 1787) בחטיבה השנייה, ספר שני, פרק ג, תת-פרקים 3-4. שם הוא מדבר על האי-אפשרות של הוכחה אונטולוגית לקיומו של אלוהים.
הוא מבקר שם את הניסיונות להוכיח את 'היש ההכרחי-באופן-מוחלט', אובייקט שקיומו לא מותנה, שהגדרתו היא 'אי היותו אינה אפשרית' (קאנט 1787, עמ' 487). בתאולוגיה נהוג להבין את העצם הזה כאלוהים, שהוא מחויב המציאות ועוד הוא שלם, מושלם, גדול מכל מחשבה או ישות מקסימלית, אובייקט שכל תאריו חיוביים, שלא יכול להיות שיחסר לו הקיום האונטולוגי, כי אז הוא לא יהיה שלם.
הוא דוחה את הראיה בכמה אופנים. הכרחי-באופן-מוחלט שלכל משולש יש שלוש זוויות, אך אם נשלול את קיומו של הנושא -המשולש - יהיה אפשר גם לשלול את הפרדיקט ההכרחי-באופן-מוחלט - היות למשולש שלוש זוויות. למרות זאת, לא נוצרה כאן סתירה. כאשר אני שולל את הנושא, אלוהים, אני גם שולל הנשוא (קיום, למשל; קאנט 1787, עמ' 488-489)
{תוספת שאולי תעזור להבנת העניין: פרדיקטים מיוחסים לאובייקטים קיימים, כמו המשפט "החד-קרן הוא ורוד", אם נרצה לבדוק אמפירית את ערך האמת של הטענה ניקח את כל האובייקטים הוורודים ואת כל אלה שאינם ורודים, לתמיהתנו יתברר שהחד-קרן לא נמצא באף אחת מהקבוצות: סנסציה, כלל השלישי הנמנע נדחה מבמת הלוגיקה, מצאנו טענה שהיא לא אמתית או שקרית. טוב, האמת שלא. ראסל מסביר שישנן כאן כמה טענות: יש חד-קרן, ולחד-קרן זה מיוחס הפרדיקט 'היות ורוד', מכיוון שהפסוק הראשון הוא שקרי, אי אפשר לייחס לו פרדיקט, ולכן ערך-האמת של הטענה הוא שקר.}
קאנט מציע טיעון דילמה: האם המשפט: 'דבר מסוים קיים' הוא מנתח או מרכיב (אנליטי או סינתטי)? אם הוא מנתח, אז הוא סך הכול מראה את מה שהנחנו בו, ואין כל חידוש. אני קיים, משמע: אני קיים. טאוטולוגיה ריקה ותו לא. אם זה משפט סינתטי, הוא בהכרח קונטינגנטי ושלילתו אפשרית. כך או כך, זה לא מוכרח (קאנט 1787, עמ' 490).
וכאן מגיעה התשובה לשאלה. קאנט מבחין בין פרדיקט לוגי לנשוא ראלי. הוא טוען שקיום איננו נשוא ראלי, הוא מיצוב, קביעה. נסתכל על המשפט: 'אלוהים הוא כל יכול' יש כאן נשוא אחד, כול-יכולת ולא קיום(=הוא) וכול-יכולת. אין בין מאה שקלים חדשים קיימים למאה שקלים חדשים אפשריים (מבחינת המושג), אלא מצב העניינים בעולם. כשאני חושב על דבר, הקביעה שהוא ישנו לא מוסיפה לי שום דבר חדש, שאם אותו דבר כשקיים במציאות שונה מאותו הדבר כשלא קיים במציאות, אז הם לא אותו דבר, וזו סתירה. (בדומה לעקרון זהות הבלתי-נבדלים של לייבניץ.) בכך שאתה אומר משה הוא לבן, רווק וקיים לא אמרת דבר שונה מאשר משה הוא לבן ורווק, רק הקביעה לגבי מצב העניינים בעולם השתנתה. (קאנט 1787, עמ' 490-492)
ניסיתי להסביר את הדברים כפי הבנתי הדלה. והדברים עמוקים, מי ימצאם, והמשכילים יבינו. בכל זאת, נותן אני תקווה שהצלחתי להבין ולהסביר לזולתי את הדברים הנשגבים הללו.
הוא מבקר שם את הניסיונות להוכיח את 'היש ההכרחי-באופן-מוחלט', אובייקט שקיומו לא מותנה, שהגדרתו היא 'אי היותו אינה אפשרית' (קאנט 1787, עמ' 487). בתאולוגיה נהוג להבין את העצם הזה כאלוהים, שהוא מחויב המציאות ועוד הוא שלם, מושלם, גדול מכל מחשבה או ישות מקסימלית, אובייקט שכל תאריו חיוביים, שלא יכול להיות שיחסר לו הקיום האונטולוגי, כי אז הוא לא יהיה שלם.
הוא דוחה את הראיה בכמה אופנים. הכרחי-באופן-מוחלט שלכל משולש יש שלוש זוויות, אך אם נשלול את קיומו של הנושא -המשולש - יהיה אפשר גם לשלול את הפרדיקט ההכרחי-באופן-מוחלט - היות למשולש שלוש זוויות. למרות זאת, לא נוצרה כאן סתירה. כאשר אני שולל את הנושא, אלוהים, אני גם שולל הנשוא (קיום, למשל; קאנט 1787, עמ' 488-489)
{תוספת שאולי תעזור להבנת העניין: פרדיקטים מיוחסים לאובייקטים קיימים, כמו המשפט "החד-קרן הוא ורוד", אם נרצה לבדוק אמפירית את ערך האמת של הטענה ניקח את כל האובייקטים הוורודים ואת כל אלה שאינם ורודים, לתמיהתנו יתברר שהחד-קרן לא נמצא באף אחת מהקבוצות: סנסציה, כלל השלישי הנמנע נדחה מבמת הלוגיקה, מצאנו טענה שהיא לא אמתית או שקרית. טוב, האמת שלא. ראסל מסביר שישנן כאן כמה טענות: יש חד-קרן, ולחד-קרן זה מיוחס הפרדיקט 'היות ורוד', מכיוון שהפסוק הראשון הוא שקרי, אי אפשר לייחס לו פרדיקט, ולכן ערך-האמת של הטענה הוא שקר.}
קאנט מציע טיעון דילמה: האם המשפט: 'דבר מסוים קיים' הוא מנתח או מרכיב (אנליטי או סינתטי)? אם הוא מנתח, אז הוא סך הכול מראה את מה שהנחנו בו, ואין כל חידוש. אני קיים, משמע: אני קיים. טאוטולוגיה ריקה ותו לא. אם זה משפט סינתטי, הוא בהכרח קונטינגנטי ושלילתו אפשרית. כך או כך, זה לא מוכרח (קאנט 1787, עמ' 490).
וכאן מגיעה התשובה לשאלה. קאנט מבחין בין פרדיקט לוגי לנשוא ראלי. הוא טוען שקיום איננו נשוא ראלי, הוא מיצוב, קביעה. נסתכל על המשפט: 'אלוהים הוא כל יכול' יש כאן נשוא אחד, כול-יכולת ולא קיום(=הוא) וכול-יכולת. אין בין מאה שקלים חדשים קיימים למאה שקלים חדשים אפשריים (מבחינת המושג), אלא מצב העניינים בעולם. כשאני חושב על דבר, הקביעה שהוא ישנו לא מוסיפה לי שום דבר חדש, שאם אותו דבר כשקיים במציאות שונה מאותו הדבר כשלא קיים במציאות, אז הם לא אותו דבר, וזו סתירה. (בדומה לעקרון זהות הבלתי-נבדלים של לייבניץ.) בכך שאתה אומר משה הוא לבן, רווק וקיים לא אמרת דבר שונה מאשר משה הוא לבן ורווק, רק הקביעה לגבי מצב העניינים בעולם השתנתה. (קאנט 1787, עמ' 490-492)
ניסיתי להסביר את הדברים כפי הבנתי הדלה. והדברים עמוקים, מי ימצאם, והמשכילים יבינו. בכל זאת, נותן אני תקווה שהצלחתי להבין ולהסביר לזולתי את הדברים הנשגבים הללו.