אם אין חיים לאחר המוות אז האם יש סיבה להתחשב בבקשות המתים?

לא. כי הרצון שלו היה הרצון שלו בחייו

אממ זה נקרא כבוד.

מן הסתם שלא. למרות שיענו אפשר ''לכבד''.

זה יותר כדי להרגיש טוב עם עצמך...

כן.לכבד את המת

שואל השאלה:
כמובן, אבל השאלה היא מה הטעם לכבד אדם שכבר לא קיים, הרי עכשיו הוא לא מתקיים אז מה זה שונה מאדם שלא היה קיים מעולם?
אני לא טוען שאין צורך לכבד, אני רק שואל מה הטיעון לכך שצריך.

לא צריך

ומה הצורך לכבד אדם חי אם הוא ימות בסוף?

צריך לזכור אותו

יש לכבד בכל זאת

אני כבר חמש דקות כותבת ומוחקת כי כל תשובה שלי יוצאת מעצבים ואני לא רוצה שיצא לי ככה.
אני מאמינה שחייבים לכבד את רצון המת. ככה גידלו אותי וככה אני אגדל את הילדים שיהיו לי.

אבל למה? המת לא ידע את זה, זה רק כדי להרגיש טןב עם עצמך...

שואל השאלה:
^ענונימיט
כי עכשיו הוא חי וחווה את זה והמעשים שלי ישפיעו עליו.

אז המעשים שלי ישפיעו עליו אבל אני בכל זאת לא אוכל למנוע את המוות שלו, את המוות שלי, את המוות של כולם, את הכחדת המין האנושי, את סיום החיים על פני כדור הארץ, את החרבת כדור הארץ, את החרבת השמש... ואת החרבת היקום.

איך המעשים שלך ישפיעו עליו אם הוא מת?

מה הטעם? כבוד זה לא רק דברים מעשיים ומוחשים צריך להבין את זה....
צריך לכבד בן אדם שלמדת ממנו דברים,שעזר לך ברגעים קשים,שעשה ונתן לך.
זה נקרא כבוד,המעט שאפשר לעשות אחרי שבן אדם שהיה חשוב לך מת.

^^
המעשים שלי לא ישפיעו על כלום

וחוץ מזה, אולי כן יש חיים לאחר המוות, אף אחד עוד לא חזר משם לספר על זה, אז אין לנו שום דרך לדעת.

שואל השאלה:
אבל עכשיו הוא חי וזה ישנה לו.
מה שאני שואל עליו הוא מה גורם לכך שזה ישנה מה היה הרצון שלו בחייו אם עכשיו הוא לא קיים להבדיל מרצון היפותטי של אדם שלא קיים.

זה ישנה משהו אם תכבד אותו? הוא לא יכול להודות לך, להרגיש טוב או כל דבר כזה.
אני אגיד את זה שוב: לפי דעתי אתה מכבד בן אדם מת כדי להרגיש טוב עם עצמך. בין אם זה להרגיש שעזרת לו, או שפשוט אתה זוכר אותו.

זה לא משנה מה היה הרצון שלו, אבל צריך לכבד אותו כדי שזה לא ישב על המצפון שלך

שואל השאלה:
אני אנסה להבהיר את הנקודה שלי:
אם אדם רוצה משהו אז זה יהיה מתחשב לעשות זאת למענו, אבל נגיד שאותו אדם התחרט והוא לא רוצה את זה - האם יש טעם לעשות למענו משהו שהוא כבר לא רוצה?
אם אין חיים אחרי המוות (בדגש על אם) אז כשאדם מת הוא כבר לא רוצה דבר, האם יש טעם לרצון האישי שלו אחרי שהוא מת אם אותו רצון כבר לא קיים? מה זה שונה מרצון של אדם שהתחרט? מה זה שונה מרצון של אדם היפותטי שלא באמת קיים?

אין טעם. כבר לא אכפת לו. זה כמו שתתן לנייר שרשרת, ותחשוב שהוא שמח...
אתה מקיים את הרצונות שלו רק בשביל שזה לא ישב לך על המצפון, וכדי שתרגיש טוב עם עצמך.

שואל השאלה:
אבל האם יש לזכרון משקל מוסרי? אני מבין שאפשר לכבד את המשפחה או את מכריו, ואפילו לעשות את זה כי אנחנו רוצים לעשות זאת איך שהוא היה רוצה.
אבל האם מבחינה מוסרית הרצון של אדם שמת, בהנחה שאין חיים לאחר המוות, הוא בעל משקל מוסרי?

שאלה מעניינת, אמנם הבן אדם עצמו כבר לא קיים אבל הזיכרון שלו כן, אני חושבת שלכבד את הזיכרון שלו ואת הרצונות שהיו לו פעם זאת סיבה מספיק גדולה