6 תשובות
בערך
כן עשיתי על זה בגרות לפני שנתיים
שואל השאלה:
תגידי לגבי שירים את גם יודעת?
תגידי לגבי שירים את גם יודעת?
הסיפור מדבר על רוכל יהודי בשם יוסף שמגיע לבית מבודד ומציע לאדונית הבית את סחורתו. היא מסרבת לרכוש תמרוקים ובשמים (דברים שנשים אוהבות בדכ) אך לאחר שהוא מפציר בה היא קונה ממנו סכין ציידים, שתשמש כמוטיב במהלך היצירה כיוון שהיא היוותה הרמז הראשון לכוונותיה של האדונית.
הוא פונה לדרכו אבל תועה ומכיוון שכבר ירד הערב הוא חוזר לבית האדונית ומבקש ממנה רשות להשאר בביתה לאותו הלילה, והיא נותנת לו ללון ברפת הישנה שבחצר. באותו הלילה ירדו גשמים מרובים וכשפנה הרוכל ללכת בבוקר היא ביקשה ממנו לתקן את הגג. לאחר שהוא עושה את זה היא מכינה לו ארוחת בוקר והוא עובר ללון במחסן הכלים הישן שבביתה והם מתחילים לדבר. הוא שואל אותה על בעלה והיא אומרת שנהרג אך לא מפרטת והוא מרגיש שהיא אינה מעוניינת לשוחח על הנושא, אז במקום הוא מתחיל לדבר אליה דברי אהבה והיא משיבה לו חיבה. גם לאחר שפוסקים הגשמים הרוכל נשאר לישון במיטת בעליה. יש פה הדרגתיות, קודם כל הוא לן ברפת שבחצר, אחכ במחסן כלים בתוך הבית ובסופו של דבר הרוכל הגיע למיטה שלה. זה מראה על התפתחות הקשר שלהם ועל איך שהרוכל נשאב לעולם האדונית. האדונית מכירה אותו לאנשי המקום והוא אוכל ושותה בביתה אבל הוא לעולם לא רואה אותה אוכלת או שותה והוא תמה על כך.
כשמתחיל לחקור אותה בנושא היא מתחמקת מתשובה או משיבה לו תשובות מוזרות כמו "דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת", והיא מעניקה לו חיבה והוא מפסיק לשאול שאלות. זה עוד סימן ברור לכך שמשהו כאן לא כשורה אבל הרוכל בוחר להתעלם מנורות האזהרה כיוון שהחיים בבית האדונית נוחים לו.
הרגלי האכילה הלא קיימים של אדונית ממשיכים להטריד את הרוכל ויחסיו עם האדונית מתערערים, אבל הוא לא נפרד ממנה ופונה לדרכו.
העובדה שהרוכל אינו יודע על האדונית דבר אינה נותנת לו מנוחה והוא חוקר אותה לגבי בעלה שנהרג וכך הוא מגלה שהיו לה בעלים רבים. לאחר ששואלת אותו האדונית אם הוא מאמין באלוהים, היא מציעה לו להתפלל על מנת שסופו לא יהיה כסופם של בעליה. עוד רמז. היא לא מרחיבה ולכן הוא לא יודע מה היה סופם אבל כשאמרה זאת היא הביטה בגרונו ולעגה לו כשנראה מפוחד ומטופש.
הרוכל מחליט שהגיע הזמן להסתלק מבית האדונית אך מכיוון שכבר ירד הלילה הוא נשאר ללון. בלילה הוא מתעורר בתחושה שנועצים לו סכין בלב, ובהמשך הוא חולם שכלבה משתחררת משרשרת ונועצת את שיניה בגרונו ומוצצת את דמו.
בלילה שלמחרת הוא עובר ללון במחסן הכלים הישן. לילה אחד כשהביאה לו את ארוחתו עלה ריח פיה כריח פיו של אדם רעב. כשעלה הרוכל לישון החליט לקרוא קריאת שמע, אך כיוון שבחדר היה פסל נוצרי יצא לקרוא את תפילת שמע בחוץ.
בזמן שהרוכל בילה בחוץ הוא חווה מעין הארה או משבר שבו הוא קלט כמה התרחק מדתו ומיהדותו, כמה שהתרחק מעצמו.
כשחזר הרוכל לחדרו הוא גילו כי כלי מיטתו מלאים חורים והאדונית זרוקה על הרצפה וסכין חדה בידה. הוא משכיב אותה על המיטה ומרכין ראשו אליה כדי לשמוע את דבריה החלושים אך באותו רגע היא נועצת שיניה בגרונו, אבל אז דוחפת אותו מעליה באמרה שדמו קר כמי קרח- כיוון שהרגע חזר מהכפור שבחוץ. כלומר תפילתו הצילה אותו.
הרוכל מטפל באדונית שנפצעה כשבאה לרצוח אותו, הוא מכין לה לאכול אבל היא לא מצליחה לאכול בגלל שהיא מורגלת באכילה בשר אדם. ביום החמישי לפציעתה מתה האדונית אך מאחר שהאדמה היתה קפואה ומכוסה שלג לא יכל לקבור אותו כראוי ולכן טמן את נבלתה בארון שבראש הגג והעופות אוכלים את גופתה.
הרוכל לוקח את סחורתו וממשיך לנדוד.
זה סיפור די פשוט אבל קשה לסכם אותו בפסקה כי יש בו הרבה מוטיבים ואמצעים אמנותיים. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שצריך לזכור הוא שיש כאן השוואה של עם ישראל ליוסף הרוכל והאדונית לגויים, שלמרות ההבדלים ביננו תמיד האמינו היהודים שניתן לחיות בגולה בין הגויים ולהשתלב בחברה שלהם, אך במציאות הם בעצם זוממים לפגוע בנו למרות שהם עשויים לנסות לגרום לנו להרגיש בנוח בניהם- זו רק מסכה.
כמו שהרוכל חש כי הוא זה שמנצל את "טוב ליבה" של האדונית בכך שאוכל ושותה אצלה מבלי לעבוד תמורת זה, כשבעצם האדונית ניסתה לפטם אותו כמה שיותר על מנת שתוכל לאכול את בשרו כשהוא במצב המשובח ביותר.
הוא פונה לדרכו אבל תועה ומכיוון שכבר ירד הערב הוא חוזר לבית האדונית ומבקש ממנה רשות להשאר בביתה לאותו הלילה, והיא נותנת לו ללון ברפת הישנה שבחצר. באותו הלילה ירדו גשמים מרובים וכשפנה הרוכל ללכת בבוקר היא ביקשה ממנו לתקן את הגג. לאחר שהוא עושה את זה היא מכינה לו ארוחת בוקר והוא עובר ללון במחסן הכלים הישן שבביתה והם מתחילים לדבר. הוא שואל אותה על בעלה והיא אומרת שנהרג אך לא מפרטת והוא מרגיש שהיא אינה מעוניינת לשוחח על הנושא, אז במקום הוא מתחיל לדבר אליה דברי אהבה והיא משיבה לו חיבה. גם לאחר שפוסקים הגשמים הרוכל נשאר לישון במיטת בעליה. יש פה הדרגתיות, קודם כל הוא לן ברפת שבחצר, אחכ במחסן כלים בתוך הבית ובסופו של דבר הרוכל הגיע למיטה שלה. זה מראה על התפתחות הקשר שלהם ועל איך שהרוכל נשאב לעולם האדונית. האדונית מכירה אותו לאנשי המקום והוא אוכל ושותה בביתה אבל הוא לעולם לא רואה אותה אוכלת או שותה והוא תמה על כך.
כשמתחיל לחקור אותה בנושא היא מתחמקת מתשובה או משיבה לו תשובות מוזרות כמו "דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת", והיא מעניקה לו חיבה והוא מפסיק לשאול שאלות. זה עוד סימן ברור לכך שמשהו כאן לא כשורה אבל הרוכל בוחר להתעלם מנורות האזהרה כיוון שהחיים בבית האדונית נוחים לו.
הרגלי האכילה הלא קיימים של אדונית ממשיכים להטריד את הרוכל ויחסיו עם האדונית מתערערים, אבל הוא לא נפרד ממנה ופונה לדרכו.
העובדה שהרוכל אינו יודע על האדונית דבר אינה נותנת לו מנוחה והוא חוקר אותה לגבי בעלה שנהרג וכך הוא מגלה שהיו לה בעלים רבים. לאחר ששואלת אותו האדונית אם הוא מאמין באלוהים, היא מציעה לו להתפלל על מנת שסופו לא יהיה כסופם של בעליה. עוד רמז. היא לא מרחיבה ולכן הוא לא יודע מה היה סופם אבל כשאמרה זאת היא הביטה בגרונו ולעגה לו כשנראה מפוחד ומטופש.
הרוכל מחליט שהגיע הזמן להסתלק מבית האדונית אך מכיוון שכבר ירד הלילה הוא נשאר ללון. בלילה הוא מתעורר בתחושה שנועצים לו סכין בלב, ובהמשך הוא חולם שכלבה משתחררת משרשרת ונועצת את שיניה בגרונו ומוצצת את דמו.
בלילה שלמחרת הוא עובר ללון במחסן הכלים הישן. לילה אחד כשהביאה לו את ארוחתו עלה ריח פיה כריח פיו של אדם רעב. כשעלה הרוכל לישון החליט לקרוא קריאת שמע, אך כיוון שבחדר היה פסל נוצרי יצא לקרוא את תפילת שמע בחוץ.
בזמן שהרוכל בילה בחוץ הוא חווה מעין הארה או משבר שבו הוא קלט כמה התרחק מדתו ומיהדותו, כמה שהתרחק מעצמו.
כשחזר הרוכל לחדרו הוא גילו כי כלי מיטתו מלאים חורים והאדונית זרוקה על הרצפה וסכין חדה בידה. הוא משכיב אותה על המיטה ומרכין ראשו אליה כדי לשמוע את דבריה החלושים אך באותו רגע היא נועצת שיניה בגרונו, אבל אז דוחפת אותו מעליה באמרה שדמו קר כמי קרח- כיוון שהרגע חזר מהכפור שבחוץ. כלומר תפילתו הצילה אותו.
הרוכל מטפל באדונית שנפצעה כשבאה לרצוח אותו, הוא מכין לה לאכול אבל היא לא מצליחה לאכול בגלל שהיא מורגלת באכילה בשר אדם. ביום החמישי לפציעתה מתה האדונית אך מאחר שהאדמה היתה קפואה ומכוסה שלג לא יכל לקבור אותו כראוי ולכן טמן את נבלתה בארון שבראש הגג והעופות אוכלים את גופתה.
הרוכל לוקח את סחורתו וממשיך לנדוד.
זה סיפור די פשוט אבל קשה לסכם אותו בפסקה כי יש בו הרבה מוטיבים ואמצעים אמנותיים. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שצריך לזכור הוא שיש כאן השוואה של עם ישראל ליוסף הרוכל והאדונית לגויים, שלמרות ההבדלים ביננו תמיד האמינו היהודים שניתן לחיות בגולה בין הגויים ולהשתלב בחברה שלהם, אך במציאות הם בעצם זוממים לפגוע בנו למרות שהם עשויים לנסות לגרום לנו להרגיש בנוח בניהם- זו רק מסכה.
כמו שהרוכל חש כי הוא זה שמנצל את "טוב ליבה" של האדונית בכך שאוכל ושותה אצלה מבלי לעבוד תמורת זה, כשבעצם האדונית ניסתה לפטם אותו כמה שיותר על מנת שתוכל לאכול את בשרו כשהוא במצב המשובח ביותר.
שואל השאלה:
תוכלו להגיד לי מה בתכלס בקצרה הסיפור מדבר? ומה חשוב שאדע ואזכור?
תוכלו להגיד לי מה בתכלס בקצרה הסיפור מדבר? ומה חשוב שאדע ואזכור?
באותו הנושא: