קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות בבקשה אל תתעלמו

היי,
אם את רוצה לדבר את מוזמנת לשלוח לי הודעה

את אתאיסטית? (סתם שאלה)

שואל השאלה:
כן

לדעתי התחושה שלך עכשיו, זה רק הסתכלות, את מרגישה ככה מהתסכול של חברה שלך שהתאבדה.. קרה לי משהו דומה ורק הבנתי אתזה התקופה הזו:(
מקווה שהתקופה הזאת תעבור לך מהר ותגלי על עצמך שאת חזקה:)

היי אהובה, כואב לי לשמוע ואין לי איך לדמיין אפילו את מה שאת חווה גם לגבי חברתך זיכרונה לברכה. קודם כל אני ממליץ לך לשתף את ההורים או את האנשים שהכי קרובים אלייך במשפחה כדי שיוכלו להכיל את הכאב שלך, לתמוך בך ולהיות לצידך. הדבר הבא שמבחינתי חשוב לעשות זה באמת לפנות לטיפול מקצועי, אובדן של אדם אהוב וקרוב זה דבר שמאוד מאוד קשה לחוות, ואסור לך לעבור את זה לבד!

לגבי החברים שלך, אם את מרגישה שהם לא שם בשבילך, את לא צריכה אותם. העולם מלא באנשים טובים, אמפתיים ורגישים שיאהבו ויכילו, יקשיבו ויתמכו בך לכל עניין, ואני ארשום על זה עוד- אך לפני כן אני רוצה להמליץ לך על כל מיני דברים שיכולים לשפר את הרגשתך, ולשחרר את מה שאת מרגישה מבפנים.

קודם כל- תחביבים כגון: לכתוב, לצייר, לנגן, לצלם, לשיר, לרקוד; יכולים לעזור לך לבטא את הרגשות שלך, לפרוק כל רגש או חוסר רגש, כל מה שמכאיב או הכאיב לך- וגם בהמלצה שלי, לדבר לעצמך (בקול, לא במחשבות) (ואולי, אם תרגישי בנוח, לדבר לחברה שלך- דרך אגב זה לא קשור לאמונה בהכרח), יכול מאוד לעזור לך, מהניסיון שלי, כשאני מדבר עם עצמי, אני יכול להגיד לך שזה עוזר לי למצוא את השורש של מה באמת מפריע לי ומה אני יכול לעשות בשביל לשנות את זה. תשאלי את עצמך שאלות ותעני, תקשיבי לקול הפנימי שלך ולנפש שלך, ותהיי החברה הכי טובה של עצמך.
מלבד התחביבים הרגשיים, יש גם תחביבים אחרים שיכולים לשפר את המצב רוח שלך, וגם לתת לך תעסוקה ומיומנות חדשה: לבשל, להתאפר, להתאגרף (אגב, גם להרביץ ולצרוח אל תוך הכרית ישחרר המון), לגלוש, לתכנת, לסרוג ואני בטוח שיש עוד המון שאפשר לעשות!

אני ממליץ לך לעשות ספורט, יש קשר בין הגוף לנפש וכשלגוף טוב יותר כך גם לנפש, אז בין אם זו הליכה של 5 דקות או תרגילים בבית- זה יעזור מאוד, ספורט גם מנקה את הראש שלנו מחרדות, אז זה מאוד שווה לנסות. אני ממליץ לך גם לעשות מדיטציה, יש כל מיני סרטונים ביוטיוב של זה כמו מנגינה מרגיעה, צלילי הטבע, דמיון מודרך... זה גם מנקה את הראש, וגם מרפה את הגוף וזה נעים ממש! מניסיון זה משחרר המון לחצים, פחדים, כעסים וכו'.

אני ממליץ שאם יש באפשרותך לאמץ חיית מחמד זה יהיה מעולה, כלב/חתול, מכרסמים למינהם (אוגר, עכבר, חולדה, שרקן, ארנב, צ'ינצ'ילה וכו'), תוכים, נחשים וגם דגים; זכרי שעם רוב חיות המחמד ניתן לפתח קשר רגשי ועם אלה שלא, לפחות הן ממש חמודות! חוץ מזה שהן מביאות אווירה ממש מעולה ומפחיתות את תחושת הבדידות, הן מביאות גם אחריות, שמבחינתי זה חשוב מאוד שתהיה בתקופות קשות על מנת שלא נאבד את עצמנו או את השפיות שלנו.

אם אין באפשרותך לאמץ חיית מחמד, אני ממליץ לך להתנדב/לעבוד עם בע''ח או כעיקרון להתנדב בכל דבר אחר שיש בו אנושיות ואמפתיה כלפי האחר, ששם תוכלי להכיר אנשים מדהימים, ומבחינתי זו הדרך הכי טובה להתחבר לאנשים חדשים. מלבד זה, תוכלי גם להכיר אנשים חדשים דרך סדנאות וחוגים של תחביבים, שזה בעיניי עוד דרך מעולה.

*אגב, מפעם לפעם, אני ממליץ לך גם לקחת מנוחות, ולא כל הזמן להעסיק את עצמך כדי שתוכלי קצת לנשום ולהרגיש בנוח*

אני ממליץ לך לעשות שינויים לעתים קרובות, שינויים תמיד מרגשים אותנו ונותנים תחושה של כיף. אז למשל בחדר שלך: לתלות פוסטר שאת אוהבת, לצבוע אותו, להזיז רהיטים למקומות שונים בחדר, לקנות רהיט חדש וכו'. ולמשל במראה החיצוני: להסתפר/להאריך/לצבוע את השיער, לשנות סגנון בגדים, לעשות עגיל וכו'. לפעמים כך אנחנו מרגישים כאילו נולדנו מחדש, או שפתחתנו דף חדש בחיינו, וההרגשה היא לא פחות ממדהימה.

ואגב, אני אמנם לא מומחה ואני לא מקצועי בשביל להגיד את זה וכמובן זה תלוי- *ואני רק אומר את זה מהנקודת המבט שלי של מה אני הייתי חושב לפחות לעשות* אבל את יכולה לנסות להנציח את חברה שלך בכל מיני דרכים, גם רק לעצמך, למשל אולי לתלות תמונה של
שתיכן בחדר, אולי אם יש אפשרות שתקבלי משהו שהיה שייך לה כמו למשל צמיד שתוכלי לשים, או משהו אחר שמסמל אותה. אך כמובן שאם זה משהו שבהרגשתך לא יעשה לך טוב, זה בסדר לחלוטין.

וגם, את לא פחדנית, ללכת לקבר זה מאוד מאוד קשה, אני חושב שביחד עם תהליך מקצועי, אולי יום אחד תהיי מוכנה ללכת, וגם אם לא- זה בסדר גמור. כי זה מאוד קשה, וזה לא קשור ללהיות אמיצה.
אני חושב שאם יש בך כוחות נפשיים מספיק, את יכולה לבקר את המשפחה שלה, לתמוך ולהזדהות עם הכאב.
ושוב, גם אם לא, זה בסדר!

מאחל לך כל טוב אהובה, את לא לבד תזכרי את זה, יש עתיד בלי להרגיש ככה ויש תקווה! גם כשהכל נראה אפור, תזכרי שיש אור מעל הכל!

היי אנחנו חווים תקופות לא פשוטות וזה עובר על הרבה אנשים, ומה שאת מרגישה עוד יעבור! זה תקופה. את לא פחדנית בשום צורה, עברת משהו לא קל ואת מגיבה בצורה מסויימת וזה לא אומר שהתגובה לא נכונה.
כשדלת נסגרת בחיים, נפתחת דלת חדשה. הזמן יעשה את שלו ואת תדעי לפעול.. תני לעצמך עוד זמן, בגדול אנחנו לומדים ממה שעברנו כך שריקה את לא בדיוק. ממה שקראתי החיים לא חייכו אליך בסיטואציה הזאת. אבל אל תשכחי אנחנו חווים מלא סיטוציות וחיים עוד מלא דברים. אל תתמקדי בזה.. זה רק יעשה לך לא טוב.
יש בך את כל התוכן שצריך להיות בבחורה מהממת. ועצם זה שעברת את מה שכתבת פה את בחורה חזקה, לביאה. שמתמודדת למרות הכל.
אני מבינה את מה שאת חווה כאן וזה בסדר להרגיש ככה,
זה תקופה וזה עוד יעבור, אל תיכנסי למצב שהכל לא טוב בו. תחפשי את הדברים החיוביים בתקופה הזאת.
אני בטוחה שתחזרי לשאר החברות שימי את הנושא הזה בצד, תני לזה זמן ואל תיכנסי לדיכאון מזה.. זה לא יועיל לך ממש.
את נשמעת לי בחורה אינטילגנטית וטובה, ואת תדעי לעבור את זה..
אני סומכת עליך! ותומכת מרחוק:)

אנונימית יקרה,

ממה שאת מתארת נשמע שהחיים שלך איבדו את הטעם שלהם.. מתאר לעצמי כמה קשה להמשיך כרגיל אחרי שהאדם היחיד שהבין אותך והכיר אותך באמת בוחר לסיים את חייו.. אולי אחרי אירוע משמעותי שכזה נדמה כי לשום דבר אחר אין חשיבות יותר מדי גדולה..

ולמרות זאת, בחרת לכתוב כאן את אשר על ליבך. נראה כי יש בך עוד כוחות אחרונים שמקווים לשינוי, אולי זו צפייה שמישהו ירגיש בסבלך ויסייע לך כעת.. אולי תוכלי להשתמש בכוחות אלו כדי לפנות לאדם קרוב, בן משפחה או איש מקצוע טיפולי?

בנוסף, אני רוצה להזמין אותך אלינו עוד הערב, לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר [סיוע והקשבה ברשת], שם תוכלי להתכתב עם אחד מהמתנדבים שלנו, לשתף ולפרוק באופן אישי ואנונימי לחלוטין (הקישור מצורף למטה).

אנחנו מחכים לך בכל יום:
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00

שלך,
מתנדב סה"ר