מי שמבין בחברויות וכו בבקשה להכנס

יש לי חיים די בודדים בלי חברים וככה זה תמיד היה. אז אני אתחיל מההתחלה:
כל החיים לא היתה לי אפילו חברה אחד ובכיתה ג התחברתי עם ילדה אחד ואחרי חברות של חודש שהרגשתי בנוח איתה הרסתי את כל החברות (כשאני מרגישה בנוח עם אנשים יש לי הרגשה שלא צריך להזהר עם המילים ולא משנה כמה אני מנסה זה אף פעם לא משתנה) ושוב כמה שנים הייתי תמיד בצד בודדה ובכיתה ז הכרתי עוד חברה אבל היא בקושי באה לביהס וב3 שנים שאנחנו מכירות אף פעם לא הייתי אצלה בבית אז היא לא מרגישה כמו חברה.. סתם בת אדם נחמדה שבאמת מצליחה לסבול את כל השטויות שאני עושה.
ובחופשת הקורונה הרגשתי כאילו בחיים והעלתי לעצמי את הביטחון העצמי לאט לאט ואחרי אתמול היום הראשון בביהס אחרי חודשיים של הסגר הגעתי כולי חיוכים ומצב רוח טוב ונצכרתי במציאות שאני אף אחד ולראות את כולם צוחקים ומדברים עם חברים שלהם כל הביטחון הלך לפח ועכשיו שוב פשוט אין לי רצון לבוא לביהס (אף פעם לא היה לי רצון כזה משום שאין למה לצפות שם.. בסך הכל עוד יום לימודים ובהפסקות ללכת לגינה של הביהס ולראות גם שם איך כולם מתחברים ומדברים)
יש דרך לשנות את הסיטואציה? ונמאס לי לשמוע מכולם כשאני פותחת את הלב שצריכה פסיכולוגית.. פשוט התייאשתי מהמשפט הזה.
עוד שעתיים שוב מתחיל ביהס ושוב אנסה לא להתפרץ בבכי מההרגשה שאני פשוט חסרת תועלת
תודה למי שקרא את כל הרגשות שלי ולעונים ברצינות (בת 15)