כמה שהייתי רוצה להיות כמו כולם

כולם עכשיו בים, עם חברים, ולי נמאס.
נמאס לי לראות את כולם יוצאים כל החיים ואני גם מתה לצאת אבל אני לא יכולה כי אף פעם אין לי עם מי!
אני אפילו לא יודעת מה זה להיות עם חברים. איך זה מרגיש. אני בערך כל התיכון נמצאת באותו מצב ואני מקנאה בכולם. עד שקצת יש פחות עומס לימודי אני עדיין נשארת תקועה בבית. זה ממש קשה לי. מישהו מזדהה? ואיך אתם מעבירים את ההרגשה אם כן?