אני ממש צריכה עזרה בבקשה תיכנסו

רוב הזמן אני בסדר
אני לא בדיוק ילדה מאושרת אני מרגישה הרבה לבד ויש לי מחשבות מוזרות
אבל אני לפעמים גם שמחה ומרגישה שהכל טוב



אבל פעם בכמה זמן בעיקר בתקופות סביב המחזור לפעמים אני פשוט לא מפסיקה לחשוב מחשבות אובדניות.

זה בדרך כלל יום או יומיים וזה עובר.
אני לא רוצה להתאבד או משהו אני לא אכאיב למשפחה שלי ככה אבל זה לא אומר שהמחשבה על זה לא עולה לי... וגם הכמיהה הזאת לכאב פיזי... אני לא מפסיקה לבכות ולהרגיש נורא וממש רוצה שמישהו יהיה איתי אבל אני מרגישה שהמשפחה שלי כבר לא לוקחים אותי ברצינות כי אני בוכה כל יומים והם חושבים שזה פשוט כי חסר לי חברה ועניין אבל אני מפחדת שמשהו באמת לא בסדר איתי כי לא משנה כמה אני מרגישה לבד זה לא אמור לגרום לי לפנטז על כאב ברגעים קשים... לפעמים אני כזה כן אולי ראיתי יותר מדי סדרות אבל אני לא יכולה באמת לרצות משהו ככה רק בגלל סדרה...
זה בדרך כלל אם אני נורא נפגעת או כועסת או שקשה לי ואני באנדרנלין אני יכולה ממש לדפוק את היד בקיר כדי שזה יכאב וזה כאילו עוזר.


ואז למחרת אני מתעוררת וזה עובר והכל נורמלי. השאלה היא אם אני נורמלית ואם זה הגיוני בכלל להרגיש כאלה דברים ומה לעזאזל עובר עליי...
ניסיתי לדבר על זה קצת עם אמא אבל אני חושבת שהיא חושבת שאני מגזימה ועושה דרמות ואני לא מסוגלת לספר לה הכל....

יש כאן מישהו שמתמודד עם דברים כאלה? אני ממש אשמח לשמוע

אני לא איזה דכאונית כל חיי זה רק ימים מסויימים... אבל זה קורה לפעמים...
בת 16