זה קצת ארוך אבל אני צריכה מישהו שיקשיב לי

אז ככה
אני הלכתי לבית ספר אחר משאר הילדים ביסודי והכרתי שם כמה בנות אבל לא היינו ממש חברות לא השמינו אותי לימי הולדת וכאלה
התחלתי את השנה בלי חברות ורק שתי בנות אשכרה הזמינו אותי ליום הולדת שלהן אבל תכלס הם הזמינו את כל הכיתה
בקיצור הייתה מישהי אחת שבמקרה באה איתי מהיסודי אבל נאצלנו להתפצל לכיתות נפרדות (גם ביסודי לא היינו ממש בקשר)
לא ממש היו לי חברות אולי היא ועוד שתיים שלוש בנות וביום שלישי אני חוזרת לשגרה מלאה.
אתמול היה לי יום הורים בזום והמורה אמרה לי שהיא מאוד מקווה שאני אחזור ביום שלישי למצב הטוב שהיה לי שהתחלתי למצוא חברות אחרי יותר מחצי שנה בבית ספר הזה.
היא אמרה לי שהיא מקווה שהקורונה לא הרסה את הקשרים שהתחלתי ליצור עם בנות אחרות ושהיא רוצה לראות אותי שמחה.
אם להיות כנה? לא מתאים לי לחזור. לא כי אין לי כוח.
כי אני אלמד כל יום עד ארבע זה בית ספר דתי אז תלבושת ארוכה בחום הזה ואני קצת שונאת את עצמי כרגע בעיקר בגלל העניין החברתי.
אני תכלס לא רוצה חברות דתיות אני ממש שונאת דת.
שלחו אותי לשם בשביל החינוך...
אבל אני באמת לא רוצה לאכזב את המורה שלי כי היא באמת דואגת לי ורוצה שיהיה לי טוב כנראה היא שמה לב שאני בוגרת יותר מהילדות טיקטוק המפגרות האלה וגם בתחילת שנה הייתה ילדה שהציקה לי כל הזמן..
אני רוצה לבוא כזה עם פרצוף (סליחה על המילה)תחת כן על היום הראשון.
לא רוצה שישאלו אותי מה קרה ולא רוצה אינטראקציה
ובטח המורה תבוא אליי ותגיד שהיא ציפתה ממני לחזור למצב שהיה לפני הקורונה אבל אני לא מסוגלת פשוט.
מה לעשות?
לבוא איך שבאלי או לנסות לרצות את המורה שלי?
תודה על ההקשבה