8 תשובות
מבין אותך.
די את תגרמי לי לבכות.
אמלאהה ממש עצוב
קודם כל שולחת לך חיבוק מרחוק. נשמע שעברת חוויה לא פשוטה. טוב לדעת שעברת מקום וזה השתנה. אבל נשמע שזה עדיין משפיע עלייך (וזה סופר הגיוני) אני ממש ממליצה לך לשתף את זה עם ההורים שלך ובמידת הצורך באמת ללכת לטיפול פסיכולוגי לרפא את הנפש שלך . בהצלחה :)
אני עברתי דברים דומים אם את רוצה לשתף אותי בפרטי ולדבר יותר מאשמח❤
היי אהובתי.
ראשית, חשוב לי לומר לך שאני מצטערת לשמוע. נשמע שעברת חוויה טראומטית ומזעזעת בכל פרמטר, ואני מתנצלת שנאלצת לחוות בגיל כה צעיר את הצדדים האפלים והמכוערים כל כך של האנושות.
ראשית, חשוב לי להציע לך לנסות לשתף אדם שאת מכירה פנים אל פנים. תמיכה באינטרנט היא אומנם מאוד מנחמת ובטוחה, אך היא לא משתווה לחיבוק של אדם שאוהב אותך כואב את כאבך.
אני מציעה לך לנסות לפנות לטיפול פסיכולוגי, על מנת שיוכלו לעזור לך באמצעים מקצועיים להתמודד עם הזכרונות והכאבים והפלאשבקים שתוקפים.
אם את מרגישה לא בנוח מאיזושהי סיבה, גם לפנות לקו החירום לנפגעות אלימות
מינית יכול מאוד לעזור ברגעים קשים.
המספר שלהם הוא 1202. הם פועלים שבעה ימים בשבוע ועשרים וארבע שעות ביממה, ואת יכולה להשאר אנונימית אם זהו רצונך.
דבר אחרון שחשוב לי שתדעי הוא שאת אהובה. ע"י החברים שלך, והמשפחה שלך, ועוד המון אנשים שעדיין לא פגשת אפילו, אבל הם עומדים לאהוב אותך כל כך.
את משמעותית, את נפלאה, וזה לא אשמתך.
את נקייה וזכה, טהורה כמו קרן אור. אל תתני לקולות בראש ללחוש לך שקרים. את מדהימה, את חזקה, ויהיה יותר טוב בסופו של דבר.
אני אוהבת אותך מאוד, ואני מקווה שתרגיש יותר טוב.
תשמרי על עצמך.
כאן בשבילך, תמיד.
ראשית, חשוב לי לומר לך שאני מצטערת לשמוע. נשמע שעברת חוויה טראומטית ומזעזעת בכל פרמטר, ואני מתנצלת שנאלצת לחוות בגיל כה צעיר את הצדדים האפלים והמכוערים כל כך של האנושות.
ראשית, חשוב לי להציע לך לנסות לשתף אדם שאת מכירה פנים אל פנים. תמיכה באינטרנט היא אומנם מאוד מנחמת ובטוחה, אך היא לא משתווה לחיבוק של אדם שאוהב אותך כואב את כאבך.
אני מציעה לך לנסות לפנות לטיפול פסיכולוגי, על מנת שיוכלו לעזור לך באמצעים מקצועיים להתמודד עם הזכרונות והכאבים והפלאשבקים שתוקפים.
אם את מרגישה לא בנוח מאיזושהי סיבה, גם לפנות לקו החירום לנפגעות אלימות
מינית יכול מאוד לעזור ברגעים קשים.
המספר שלהם הוא 1202. הם פועלים שבעה ימים בשבוע ועשרים וארבע שעות ביממה, ואת יכולה להשאר אנונימית אם זהו רצונך.
דבר אחרון שחשוב לי שתדעי הוא שאת אהובה. ע"י החברים שלך, והמשפחה שלך, ועוד המון אנשים שעדיין לא פגשת אפילו, אבל הם עומדים לאהוב אותך כל כך.
את משמעותית, את נפלאה, וזה לא אשמתך.
את נקייה וזכה, טהורה כמו קרן אור. אל תתני לקולות בראש ללחוש לך שקרים. את מדהימה, את חזקה, ויהיה יותר טוב בסופו של דבר.
אני אוהבת אותך מאוד, ואני מקווה שתרגיש יותר טוב.
תשמרי על עצמך.
כאן בשבילך, תמיד.
אימלה.ממש עצוב.וזה לגמרי בסדר לפרוק ולכתוב את מה שיושב לך על הלב.את מדהימה!!
אנונימית
יקרה
קוראת את מילותייך בהתרגשות ובדמעות. נשמע שעברת חוויות מטלטלות וכואבות כל כך, שקטעו את ילדותך בצורה אלימה כל כך, וביגרו אותך מהר מדי, לא כפי שילדה אמורה להתבגר...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה אומץ נדרש ממך כדי לחלוק את שחווית... כמה העלבונות שגרמו לך אותם ילדים פגעו בך, פצעו את נפשך והרסו את ביטחונך, שגם היום זמן רב מאז כל ההתרחשויות הללו את עדיין נזכרת והצלקת עוד לא נרפאה לגמריי...
וגם כשקולך כבר בקושי היה יכול להישמע, וכוחותיך כמעט אזלו, ההצלה שלה קיווית שתגיע הופיעה בהתגלמות רוע טהור שעל הפצעים הפתוחים שגרמו אותם ילדים, נוצרו פצעים אפילו יותר, בידיו של המנקה...
כמה חסרת אונים באותם רגעים הרגשת, יכולה רק לתאר לעצמי את הפחד, האימה, את הרצון לצרוח אך קולך לא נשמע עוד... כמה מרסקות התחושות הללו עבור ילדה קטנה כל כך שלא חטאה בדבר... כמה נורא זה בוודאי הרגיש שאין יד שהושטה לעזרה, ולא רק זה, יד נוספת ניפצה לחלוטין את הסיכוי לעזרה, את תמימותך, את ילדותך...
שומעת עד כמה מיוסרת היית מכל הפגיעות שחווית, אולי גם מנוצלת, נטושה...
כמה כוחות נפש בוודאי היית זקוקה כעת כדי להעלות את כל הזיכרונות הקשים והמאיימים הללו, שלא איפשרו לך שקט נפשי, שלווה...
מקווה שאולי עכשיו, אחרי שפרקת את אשר היה על ליבך ונתת למילים לזרום בשטף ובמהירות רבה את חשה מעט הקלה, מעט "נקייה" מכל הזוועות שעברת בעבר...
מילותייך עולה הרצון להצליח לשתף בטלטלה הרגשית שחווית, ויחד עם זאת אולי גם להוכיח לעצמך בצורה פיזית באמצעות הכתיבה את הניצחון הקטן שיש לך על כל המלחמה הנוראית הזו- היכולת שלך לפתוח דף חדש בחייך, להתקדם הלאה ולהמשיך זה כל כך לא מובן מאליו. אולי הכתיבה גם מאפשרת תקווה למצוא דרך שבעזרתה תוכלי להינצל ממלתעות העבר, ולהחזיר את היציבות ואת תחושת הביטחון לחיים שלך.
יקרה, תודה ששיתפת בסיפור שלך, משערת כמה קשה זה היה, וכמה כובד היה מונח על ליבך כל הזמן הזה... מה שעברת זו חוויה שאף אחד או אחת לא צרכים לעבור...
האם יש מישהו שיודע על מה שסיפרת כאן? מישהו ששיתפת בעבר או כיום, שיכול לסייע לך להתמודד עם פצעי העבר- קרוב משפחה, חבר או חברה קרובים, אולי אפילו איש חינוך מבית הספר שאת סומכת עליו? להתמודד לבד מול המועקות של התמודדותך יכול להיות מתיש ומלחיץ, אולי כדאי לשתף מישהו יקר בכך, שיוכל לסייע לך אפילו במציאת מקור תמיכה טיפולי...
אני רוצה לשתף אותך גם שאני מתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, ולנו יש צ'אט ייחודי בו ניתן לדבר בשיחה של אחד על אחד עם מתנדב\ת שלנו ולקבל אוזן קשבת, והכלה מלאה ולא שיפוטית.
הצ'אט שלנו פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00
מזמינה אותך למקום שכולו עזרה והקשבה, להתייעץ, לפרוק עוד קצת מול מישהו שיוכל לשמוע אותך, את התמודדותך וכל דבר שתרצי לעלות...
רוצה בנוסף לצרף לך לינק לשיר שחושבת שאומר המון על מה שאת חווית, קוראים לו "אלוף העולם".
שולחת לך חיבוק וירטואלי מלא בכוחות חזקים לימים טובים יותר.
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
https://www.youtube.com/watch?v=jlcnqyy-fak
קוראת את מילותייך בהתרגשות ובדמעות. נשמע שעברת חוויות מטלטלות וכואבות כל כך, שקטעו את ילדותך בצורה אלימה כל כך, וביגרו אותך מהר מדי, לא כפי שילדה אמורה להתבגר...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה אומץ נדרש ממך כדי לחלוק את שחווית... כמה העלבונות שגרמו לך אותם ילדים פגעו בך, פצעו את נפשך והרסו את ביטחונך, שגם היום זמן רב מאז כל ההתרחשויות הללו את עדיין נזכרת והצלקת עוד לא נרפאה לגמריי...
וגם כשקולך כבר בקושי היה יכול להישמע, וכוחותיך כמעט אזלו, ההצלה שלה קיווית שתגיע הופיעה בהתגלמות רוע טהור שעל הפצעים הפתוחים שגרמו אותם ילדים, נוצרו פצעים אפילו יותר, בידיו של המנקה...
כמה חסרת אונים באותם רגעים הרגשת, יכולה רק לתאר לעצמי את הפחד, האימה, את הרצון לצרוח אך קולך לא נשמע עוד... כמה מרסקות התחושות הללו עבור ילדה קטנה כל כך שלא חטאה בדבר... כמה נורא זה בוודאי הרגיש שאין יד שהושטה לעזרה, ולא רק זה, יד נוספת ניפצה לחלוטין את הסיכוי לעזרה, את תמימותך, את ילדותך...
שומעת עד כמה מיוסרת היית מכל הפגיעות שחווית, אולי גם מנוצלת, נטושה...
כמה כוחות נפש בוודאי היית זקוקה כעת כדי להעלות את כל הזיכרונות הקשים והמאיימים הללו, שלא איפשרו לך שקט נפשי, שלווה...
מקווה שאולי עכשיו, אחרי שפרקת את אשר היה על ליבך ונתת למילים לזרום בשטף ובמהירות רבה את חשה מעט הקלה, מעט "נקייה" מכל הזוועות שעברת בעבר...
מילותייך עולה הרצון להצליח לשתף בטלטלה הרגשית שחווית, ויחד עם זאת אולי גם להוכיח לעצמך בצורה פיזית באמצעות הכתיבה את הניצחון הקטן שיש לך על כל המלחמה הנוראית הזו- היכולת שלך לפתוח דף חדש בחייך, להתקדם הלאה ולהמשיך זה כל כך לא מובן מאליו. אולי הכתיבה גם מאפשרת תקווה למצוא דרך שבעזרתה תוכלי להינצל ממלתעות העבר, ולהחזיר את היציבות ואת תחושת הביטחון לחיים שלך.
יקרה, תודה ששיתפת בסיפור שלך, משערת כמה קשה זה היה, וכמה כובד היה מונח על ליבך כל הזמן הזה... מה שעברת זו חוויה שאף אחד או אחת לא צרכים לעבור...
האם יש מישהו שיודע על מה שסיפרת כאן? מישהו ששיתפת בעבר או כיום, שיכול לסייע לך להתמודד עם פצעי העבר- קרוב משפחה, חבר או חברה קרובים, אולי אפילו איש חינוך מבית הספר שאת סומכת עליו? להתמודד לבד מול המועקות של התמודדותך יכול להיות מתיש ומלחיץ, אולי כדאי לשתף מישהו יקר בכך, שיוכל לסייע לך אפילו במציאת מקור תמיכה טיפולי...
אני רוצה לשתף אותך גם שאני מתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, ולנו יש צ'אט ייחודי בו ניתן לדבר בשיחה של אחד על אחד עם מתנדב\ת שלנו ולקבל אוזן קשבת, והכלה מלאה ולא שיפוטית.
הצ'אט שלנו פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00
מזמינה אותך למקום שכולו עזרה והקשבה, להתייעץ, לפרוק עוד קצת מול מישהו שיוכל לשמוע אותך, את התמודדותך וכל דבר שתרצי לעלות...
רוצה בנוסף לצרף לך לינק לשיר שחושבת שאומר המון על מה שאת חווית, קוראים לו "אלוף העולם".
שולחת לך חיבוק וירטואלי מלא בכוחות חזקים לימים טובים יותר.
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
https://www.youtube.com/watch?v=jlcnqyy-fak