5 תשובות
כל הכבוד לזאת שמעליי, ממש כל הכבוד
האמת שגם אני, את חובבת פילוסופיה?
הרמב"ם, רבי משה בירבי מימון הספרדי, נולד בקורדובה, ספרד, בסביבות שנת 1138 (ולא ב-1135 כמקובל) בערב פסח, אביו, רבי מימון הדיין, היה תלמידו של רבי יוסף אבן מיגאש (שהיה תלמידו של הרי"ף). בקורדובה בהיותו נער עבד על חיבורו הלכות הירושלמי (המוזכר בפירושו למסכת תמיד; מעין הלכות הרי"ף על התלמוד הבבלי). נמצא בכתב ידו בגניזה הקהירית ויצא לאור בניו יורק על ידי הגר"ש ליברמן.
היגר עם משפחתו לפס שבמרוקו בשנת 1160 בערך בגיל 21, שם למד רפואה ואף הוכשר שם. שם הוא כבר החל לעבוד על חיבורו הגדול פירוש המשנה המכונה ספר הנר בערבית יהודית (הוא סיים את כתיבתו במצרים בגיל 30). עזב את פס ונסע לעכו, ביקר בצור ובירושלים וב-1166הגיע לאלכסנדריה שבמצרים לתקופה קצרה, ולאחר מכן העתיק את מקומו לפסטאט, סירב לטפל במלך הצלבני, וגם שימש כרופאו של המלך האיובי צלאח אל-דין.
בין 1168 ל-1177 חיבר את המגנום אופוס שלו, ספר ההלכה המונומנטלי "משנה תורה", שמקיף את כל דיני התורה שבכתב ושבפה, בסדר מופתי המחולק לארבעה עשר ספרים, הלכות, פרקים, והלכות משנה. מטרת הספר היא לקבץ את כל התורה שבפה ולשים אותה בפיו של כל הצריך.
לפני כן הוא חיבר את "ספר המצוות" (בערבית יהודית) בו הוא סופר את 613 המצוות עפ"י 14 כללים (או שורשים, תלוי לפי איזה תרגום) לפיהם הוא בוחן באופן שיטת מהי היא מצווה המתחשבת במניין, ואילו מצוות לא מחושבות במניין.
בין 1188 ל-1191 כתב הרמב"ם את "מורה הנבוכים" חיבור פילוסופי, הכתוב בסגנון אזוטרי ומסתורי קמעה. מטרת הספר להדריך את המאמין היודע תורה ופילוסופיה ונבוך מהסתירות שמצא ביניהן. הוא עוסק שם במגוון סוגיות מתורת התארים (שאמורה ליישב בין ייחוד האל ואי-ההגשמה שלו לבין התיאורי הפיזיים והמאנישים שבמקרא), נבואה,השגחה, קדמות העולם, טעמי המצוות ותכלית העולם.
בין השאר הרמב"ם כתב תשובות הלכתיות ומחשבתיות, כתב בענייני רפואה את החיבורים: קצורי גלינוס, פרקי משה ופירוש לפרקי אבקרט (=היפוקרטס). הוא גם עסק בלוגיקה ומיוחס לו החיבור מילות ההיגיון.
הרמב"ם השפיע על העולם היהודי והכללי, בייחוד על חכמי פרובנס, כמו רבי מנחם ברבי שלמה המאירי ויוסף אבן כספי. בספרד התנגדו לו מעט כמו רבנו יונה מגירונה, הרמב"ן חלק עליו לא פעם (בסוגיית הנסים, למשל) והריטב"א אף יצא להגנתו (בספר הזיכרון).
גדולי עולם נחלצו ובאו לעזרת הרמב"ם בגיבורים למצוא את מקורות הלכותיו שנחצבו מהתלמודים, התוספתא ומדרשי ההלכה. הרמב"ם הושפע מהאסכולה הגאונית של פומבדיתא, והאמין מאוד בכללים (ואף לפרש את התלמוד בהתאם לכך למרות שזה נראה נגד כוונתו). הוא הרבה לפסוק עפ"י מקורות שחולקים על הבבלי. מרבי וידאל מטולוז, הרב המגיד, עד הרב נ"א רבינוביץ, שנפטר לא מזמן, חיפשו ובדקו מה מקורותיו ומה פירושיו.
בתחום המחשבה בסופו של דבר הוא פחות התקבל, ודעות מיימוניות (כמו שלי למשל) לא כל כך מקובלות אצל ההמון ואצל עולם התורה, אבל בכל אופן אין להתכחש להשפעה שלו על מחשבת ישראל.
היגר עם משפחתו לפס שבמרוקו בשנת 1160 בערך בגיל 21, שם למד רפואה ואף הוכשר שם. שם הוא כבר החל לעבוד על חיבורו הגדול פירוש המשנה המכונה ספר הנר בערבית יהודית (הוא סיים את כתיבתו במצרים בגיל 30). עזב את פס ונסע לעכו, ביקר בצור ובירושלים וב-1166הגיע לאלכסנדריה שבמצרים לתקופה קצרה, ולאחר מכן העתיק את מקומו לפסטאט, סירב לטפל במלך הצלבני, וגם שימש כרופאו של המלך האיובי צלאח אל-דין.
בין 1168 ל-1177 חיבר את המגנום אופוס שלו, ספר ההלכה המונומנטלי "משנה תורה", שמקיף את כל דיני התורה שבכתב ושבפה, בסדר מופתי המחולק לארבעה עשר ספרים, הלכות, פרקים, והלכות משנה. מטרת הספר היא לקבץ את כל התורה שבפה ולשים אותה בפיו של כל הצריך.
לפני כן הוא חיבר את "ספר המצוות" (בערבית יהודית) בו הוא סופר את 613 המצוות עפ"י 14 כללים (או שורשים, תלוי לפי איזה תרגום) לפיהם הוא בוחן באופן שיטת מהי היא מצווה המתחשבת במניין, ואילו מצוות לא מחושבות במניין.
בין 1188 ל-1191 כתב הרמב"ם את "מורה הנבוכים" חיבור פילוסופי, הכתוב בסגנון אזוטרי ומסתורי קמעה. מטרת הספר להדריך את המאמין היודע תורה ופילוסופיה ונבוך מהסתירות שמצא ביניהן. הוא עוסק שם במגוון סוגיות מתורת התארים (שאמורה ליישב בין ייחוד האל ואי-ההגשמה שלו לבין התיאורי הפיזיים והמאנישים שבמקרא), נבואה,השגחה, קדמות העולם, טעמי המצוות ותכלית העולם.
בין השאר הרמב"ם כתב תשובות הלכתיות ומחשבתיות, כתב בענייני רפואה את החיבורים: קצורי גלינוס, פרקי משה ופירוש לפרקי אבקרט (=היפוקרטס). הוא גם עסק בלוגיקה ומיוחס לו החיבור מילות ההיגיון.
הרמב"ם השפיע על העולם היהודי והכללי, בייחוד על חכמי פרובנס, כמו רבי מנחם ברבי שלמה המאירי ויוסף אבן כספי. בספרד התנגדו לו מעט כמו רבנו יונה מגירונה, הרמב"ן חלק עליו לא פעם (בסוגיית הנסים, למשל) והריטב"א אף יצא להגנתו (בספר הזיכרון).
גדולי עולם נחלצו ובאו לעזרת הרמב"ם בגיבורים למצוא את מקורות הלכותיו שנחצבו מהתלמודים, התוספתא ומדרשי ההלכה. הרמב"ם הושפע מהאסכולה הגאונית של פומבדיתא, והאמין מאוד בכללים (ואף לפרש את התלמוד בהתאם לכך למרות שזה נראה נגד כוונתו). הוא הרבה לפסוק עפ"י מקורות שחולקים על הבבלי. מרבי וידאל מטולוז, הרב המגיד, עד הרב נ"א רבינוביץ, שנפטר לא מזמן, חיפשו ובדקו מה מקורותיו ומה פירושיו.
בתחום המחשבה בסופו של דבר הוא פחות התקבל, ודעות מיימוניות (כמו שלי למשל) לא כל כך מקובלות אצל ההמון ואצל עולם התורה, אבל בכל אופן אין להתכחש להשפעה שלו על מחשבת ישראל.
מיימוני
אפשר לקרוא עליו כאן.
בכללי הוא היה פילוסוף יהודי ורופא גדול.
בכללי הוא היה פילוסוף יהודי ורופא גדול.