תשובה אחת
א. יש מה שנקרא "grounding" - אחיזה במציאות. זה מועיל לפעמים בהתקפי חרדה.

את צריכה לומר בקול חמישה דברים שאת רואה, ארבעה שאת יכולה למשש, שלושה דברים שאת יכולה לשמוע, שניים שאת יכולה להריח, דבר אחד נחמד על עצמך.
זה אמור "להחזיר למציאות", לפעמים זה עוזר.

ב. לא לשכוח לנשום. בהתקף חרדה שוכחים לנשום וצריך לנשום מאוד.

ג. התבוננות במחשבות - עוברות כל מיני מחשבות בראש, סבבה, תני להן לעבור מבלי שיהיה אכפת לך מהן בשיט. צריך לעבוד על זה, לא תמיד אפשר, יש לזה שיטה, עדיף לעבוד על זה עם פסיכולוג.

ד. התבוננות ברגשות - מה אני מרגישה ברגע זה? רצוי לא לענות "לחץ" או "חרדה" או "רע" או "מדוכאת" כי אין שום משמעות למילים האלו. עדיף לענות "דואגת מזה שיקרה x", אכזבה, חרטה, עומס רגשי, כאב נפשי, אומללות, תסכול, חוסר מוצא. זה עוזר לך להיות מודעת לעצמך.

צריך לשים לב שלא *שופטים* את הרגשות. אם את מרגישה כעס, זה בסדר, זה מותר וזה אפילו מצוין, גם אם זה על שטויות. אם את מרגישה מתוסכלת, זה בסדר, זה פשוט איך את מרגישה בנדון.

איך ניסח סנקה:

unblessed is he who thinks himself unblessed. or, what does your condition matter, if it is bad in your own eyes?

אם את מרגישה כך או כך כלפי משהו, זה לא משנה כלפי *מה* את מרגישה, אלא *מה* את מרגישה.