מה ההתייחסות הרציונאלית (מבחינתכם) לתאוריות הגיוניות, אשר "כורתות את הענף עליהן הן יושבות"?

אני לא חושב שההגדרה שהבאת מדויקת, אני משער שכוונתך היא לאותם טיעונים שאנחנו מכירים שמראים שעמדה מסוימת יכולה גם לתקוף את עצמה.

מי שמחזיק בעמדה כזו, כבר הסיק אותה, הטיעון, לרוב, רק מצביע על פגם מובנה בשיטה, מבחינתם זה לא אומר שהטענה נסתרה.

לדוגמה: הבאת את הפוסט-מודרניזם, אני מבין שכוונתך לרלטיביזם (יחסותנות) שעומד בבסיס הזרם. הרלטיביסט יענה לך שזה נכון, הרלטיביזם לכאורה גם הוא איננו אמתי או שקרי כי אלו מושגים שהשפה יצרה.

או הדטרמיניזם, יאמר לך הדטרמיניסט, אמנם אני כפוי להגיע למסקנה הזאת, אבל זה לא אומר שהיא איננה נכונה או אמינה (למרות האבסורד שבדבר). וגם אם כן יהיה אפשר לנמק בטיעון דילמה אם המסקנה שלי כפויה עליי אז הדטרמיניזם נכון, אם המסקנה לא כפויה עליי אז הדטרמיניזם נכון, או שהמסקנה שלי כפויה עליי או שהיא לא כפויה עליי, מכל מקום הדטרמיניזם נכון (החור בטיעון ברור לעין כל רואה).

מצד אחד הוא אינו יכול להאמין במסקנתו ומהצד האחר אינו יכול לערער עליה.

שואל השאלה:
אתה צודק, כוונתי היתה לרלטביזם..
בכל אופן, מה הרציונאל שעומד מאחורי "ההתעלמות" מהבעיה?

איך שאני מבין את שיטתם, מפני שהשפה היא אבי כל בעיות הפילוסופיה ואם כל חטאת, המושגים 'אמת' ו'שקר' נובעים מהשפה ואין להם קיום אובייקטיבי.