חברה שלי בטירונות ושבוע הבא הם יוצאים לשטח שזה אומר שבוע שלם אין מקלחת,אין טלפון,אוכל מקופסא שימורים,שינה בשקי שינה המשך

כן, זה לא משהו שנתפס בדעת. לא משהו שהיית קם יום בהיר אחד ובוחר לעשות מרצונך החופשי, בתכלס אני יכולה להבין למה אתה חושב שזה קצת לא שפוי.
והייתי בלא מעט שבועות כאלה, פשוט מתרגלים.
מתרגלים ללחם עם משהו שמזכיר אי שם בבלוטות הטעם המזעריות שלי טעם של ממרח שוקולד, מתרגלים לחלווה (המלצה חמה לפורר אותה מעל השוקולד בכריך).
מתרגלים לחול, בכל מקום. בכל חור בגוף, בין הריסים, באף, בפה. מתרגלים לאדמה, כשעייפים היא ממש חלום. מתרגלים לזה שהשיער (גוש הליפה שעל הראש) לא הולך להסתדר, שאם אתה רוצה לדבר עם מישהו אתה תקום ותלך לדבר איתו. החום, הקור, זה קשה ומאתגר. אבל הכל בסוף עובר.
לומדים להעריך ממש את המיטה, האוכל, הפרטיות , האשים שבחיינו ואת המקלחת הטובה. וכן, מתרגלים לגעגוע אליהם.
זה חלק מהכשרות מסויימות ורובאי מסויימים, צריך לקבל בהבנה ומשם זה יעבור ביותר קלות .