למה חייב להיתנדב ואם לא אז אין בגרות?

לא יודעת אם ישנו את זה.
אבל תני מעצמך קצת את תראי שזה חוזר כפול ויעשה לך כזה טוב בנשמה.

נכון שזה חובה אבל שמעי זה כיף

גם אני חשבתי ככה. ובמבט לאחור, אני חוזרת בי. יש משפט שאומר "מתוך שלא לשמה בא לשמה", גם אם התנדבתי כי הייתי צריכה ומוכרחה במסגרת שעות מחוייבות אישית - בסופו של דבר זו הייתה דריסת הרגל הראשונה שלי בעולם ההתנדבויות (שספק אם הייתי קמה יום בהיר אחד והולכת לבית החולים למחלקה הפסיכיאטרית ומבקשת סתם לעזור, ספק אם הייתי נוסעת לבתי ספר לעזור לילדים בלימודים. ספק אם היה לי את החיכוך עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
ובין היתר ספק אם הייתי רוכשת כישורים
וסיפוק כזה).
אז אולי זה היה לפעמים קאדר בעיניי בעת ההיא, מאולץ לעיתים, לא תמיד התכתב עם מה שבאמת היה בא לי לעשות (שגם זה בטח לא היה מזהיר) - אך בסופו של דבר כל דבר שעשיתי נעשה בלב שלם מתוך כוונה אמיתית לעזור ולתת מעצמי .
וזה משהו שמלווה אותי עד היום, האהבה לתת מעצמי. פשוט ככה.
ולדעתי, אין שום ספק שזו הבגרות הגדולה. ללמוד להתגבר על האינטרס האישי וצרכי האיד האגואיסטיים שלנו, לצאת מעצמנו ולחשוב על טובתו של מישהו אחר.

וואוו מה הבעיות של אנשים לעשות משהו שלא קשור רק לעצמם

שואל השאלה:
ממש לא אני תמיד מתנדבת אבל למה חייב כאילו יש כאלה שלא רוצים אז למה מחייבים אותם וגם אומרים שאם לא אז לא יהיה להם דבר גדול בחיים שהוא בגרוץ

בגלל זה זה נקרא בגרות חברתית, וזה מעולה שהבגרות הלימודית והחברתית תלויות זו בזו. השכלה לא שווה שום דבר בעיניי אם אתה לא יודע להיות בנאדם.