אין לי כח יותר באמת שנשבר לי

כל השנים לא ממש יצאתי כי תמיד היה עומס לימודי ועכשיו בכיתה יב כשכבר נגמר העומס טיפה התחיל פתאום ההסגר וגם עכשיו כשנגמר ההסגר אני עדיין לא יוצאת אף פעם כי אין לי עם מי. אין לי חברים. אני לא רוצה לצאת מתבכיינת כי וואלה יש בעיות הרבה יותר גדולות בחיים מלהיות בלי חברים אבל עדיין. זה קשה כי אין את מי לשתף בדברים, אין עם מי לצחוק, ובעיקר אין עם מי לצאת אז אני פשוט לא יוצאת. הייתי מתה קצת לצאת מהבית לנשום אוויר, להיות בים, להיות כמו כל האנשים האלה שאני רואה בסטורי שיש להם חברים טובים, ופשוט חיים את החיים.
אני כבר ככה כמה שנים טובות, כמעט כל התקופה בתיכון. רבאק קיץ עכשיו. אני אמורה קצת להיות בחוץ. להנות.
אבל אני לא עושה את זה . כמה אפשר לצאת להליכות לבד עם עצמי כמו מסכנה? כמה אפשר להיות רק עם המשפחה? אני כבר מרגישה חנוקה. מישהו מזדהה? מה לעשות?